סנהדרין כ״ח א

אַשְׁכְּחַן אָבוֹת לְבָנִים, וּבָנִים לְאָבוֹת.

וְכׇל שֶׁכֵּן אָבוֹת לַהֲדָדֵי.

בָּנִים לְבָנִים – מְנָלַן?

אִם כֵּן, לִיכְתּוֹב קְרָא: ״לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בֵּן״! מַאי ״בָּנִים״? דַּאֲפִילּוּ בָּנִים לַהֲדָדֵי.

אַשְׁכְּחַן בָּנִים לַהֲדָדֵי, בָּנִים לְעָלְמָא מְנָלַן?

אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: סְבָרָא הוּא, כִּדְתַנְיָא: אֵין הָעֵדִים נַעֲשִׂין זוֹמְמִין עַד שֶׁיִּזּוֹמּוּ שְׁנֵיהֶן. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בָּנִים לְעָלְמָא כְּשֵׁרִין, נִמְצָא עֵד זוֹמֵם נֶהֱרָג בְּעֵדוּת אָחִיו.

אֲמַר לֵיהּ רָבָא: וְלִיטַעְמָיךְ, הָא דִּתְנַן: שְׁלֹשָׁה אַחִין וְאֶחָד מִצְטָרֵף עִמָּהֶן – הֲרֵי אֵלּוּ שָׁלֹשׁ עֵדִיּוֹת, וְהֵן עֵדוּת אַחַת לַהֲזָמָה.

נִמְצָא עֵד זוֹמֵם מְשַׁלֵּם מָמוֹן בְּעֵדוּת אָחִיו.

אֶלָּא, הֲזָמָה מֵעָלְמָא קָאָתֵי. הָכָא נָמֵי, הֲזָמָה מֵעָלְמָא קָאָתֵי.

אֶלָּא, אִם כֵּן לִיכְתּוֹב קְרָא ״וּבֵן עַל אָבוֹת״, אִי נָמֵי ״הֵם עַל אָבוֹת״. מַאי ״וּבָנִים״? אֲפִילּוּ בָּנִים לְעָלְמָא.

אַשְׁכְּחַן קְרוֹבֵי הָאָב, קְרוֹבֵי הָאֵם מְנָלַן? אָמַר קְרָא: ״אָבוֹת״ ״אָבוֹת״ תְּרֵי זִימְנֵי. אִם אֵינוֹ עִנְיָן לִקְרוֹבֵי הָאָב, תְּנֵיהוּ עִנְיָן לִקְרוֹבֵי הָאֵם.

אַשְׁכְּחַן לְחוֹבָה, לִזְכוּת מְנָא לַן?

אָמַר קְרָא: ״יוּמְתוּ״, ״יוּמְתוּ״ – תְּרֵי זִימְנֵי. אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְחוֹבָה, תְּנֵהוּ עִנְיָן לִזְכוּת.

אַשְׁכְּחַן בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת, בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת מְנָלַן?

אָמַר קְרָא: ״מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם״ – מִשְׁפָּט הַשָּׁוֶה לָכֶם.

אָמַר רַב: אֲחִי אַבָּא לֹא יָעִיד לִי, הוּא וּבְנוֹ וַחֲתָנוֹ. אַף אֲנִי לֹא אָעִיד לוֹ, אֲנִי וּבְנִי וַחֲתָנִי.

וְאַמַּאי? הָוֵה לֵיהּ שְׁלִישִׁי בְּרִאשׁוֹן, וַאֲנַן שֵׁנִי בְּשֵׁנִי תְּנַן, שְׁנֵי בְּרִאשׁוֹן תְּנַן, שְׁלִישִׁי בְּרִאשׁוֹן לָא תְּנַן!

מַאי ״חֲתָנוֹ״ דְּקָתָנֵי בְּמַתְנִיתִין? חֲתַן בְּנוֹ.

וְלִיתְנֵי ״בֶּן בְּנוֹ״!

מִילְּתָא אַגַּב אוֹרְחֵיהּ קָא מַשְׁמַע לַן, דְּבַעַל כְּאִשְׁתּוֹ.

וְאֶלָּא הָא דְתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: שְׁמוֹנָה אָבוֹת, שֶׁהֵן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה – הָנֵי תְּלָתִין וְתַרְתֵּין הָוֵי!

אֶלָּא, לְעוֹלָם חֲתָנוֹ מַמָּשׁ. וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ ״חֲתַן בְּנוֹ״? כֵּיוָן דְּמֵעָלְמָא קָאָתֵי, כְּדוֹר אַחֵר דָּמֵי.

אִי הָכִי, הָוֵה לֵיהּ שְׁלִישִׁי בְּשֵׁנִי, וְרַב אַכְשַׁר שְׁלִישִׁי בְּשֵׁנִי.

אֶלָּא רַב דְּאָמַר כְּרַבִּי אֶלְעָזָר. דְּתַנְיָא: רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁאֲחִי אַבָּא לֹא יָעִיד לִי – הוּא וּבְנוֹ וַחֲתָנוֹ, כָּךְ בֶּן אֲחִי אַבָּא לֹא יָעִיד לִי – הוּא וּבְנוֹ וַחֲתָנוֹ.

וְאַכַּתִּי הָוֵה לֵיהּ שְׁלִישִׁי בְּשֵׁנִי, וְרַב אַכְשַׁר שְׁלִישִׁי בְּשֵׁנִי.

רַב סָבַר לֵיהּ כְּוָותֵיהּ בַּחֲדָא, וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא.

מַאי טַעְמָא דְּרַב? דְּאָמַר קְרָא: ״לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים״, לְרַבּוֹת דּוֹר אַחֵר.

וְרַבִּי אֶלְעָזָר, ״עַל בָּנִים״ אָמַר רַחֲמָנָא: פְּסוּלֵי דְאָבוֹת שְׁדִי אַבָּנִים.

אָמַר רַב נַחְמָן: אֲחִי חֲמוֹתִי לֹא יָעִיד לִי, בֶּן אֲחִי חֲמוֹתִי לֹא יָעִיד לִי, בֶּן אֲחוֹת חֲמוֹתִי לֹא יָעִיד לִי. וּתְנָא תּוּנָא: בַּעַל אֲחוֹתוֹ, וּבַעַל אֲחוֹת אָבִיו, וּבַעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, הֵן וּבְנֵיהֶן וְחַתְנֵיהֶן.

אָמַר רַב אָשֵׁי: כִּי הֲוֵינַן בֵּי עוּלָּא, אִיבְּעִי לַן: אֲחִי חָמִיו מַהוּ? בֶּן אֲחִי חָמִיו מַהוּ? בֶּן אֲחוֹת חָמִיו מַהוּ?

אֲמַר לַן: תְּנֵיתוּהָ, אָחִיו וַאֲחִי אָבִיו וַאֲחִי אִמּוֹ – הֵן וּבְנֵיהֶן וְחַתְנֵיהֶן.

רַב אִיקְּלַע לְמִזְבַּן