סנהדרין מ״ז ב

הֲרוּגֵי מַלְכוּת לַהֲרוּגֵי בֵּית דִּין? הֲרוּגֵי מַלְכוּת, כֵּיוָן דְּשֶׁלֹּא בְּדִין קָא מִיקַּטְלִי, הָוְיָא לְהוּ כַּפָּרָה. הֲרוּגֵי בֵּית דִּין, כֵּיוָן דִּבְדִין קָא מִיקַּטְלִי, לָא הָוֵי לְהוּ כַּפָּרָה.

תֵּדַע, דִּתְנַן: לֹא הָיוּ קוֹבְרִין אוֹתוֹ בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתָיו. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ, כֵּיוָן דְּאִיקְּטוּל הָוְיָא לְהוּ כַּפָּרָה, לִיקַּבְרוּ! מִיתָה וּקְבוּרָה בָּעֵינַן.

מוֹתֵיב רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: לָא הָיוּ מִתְאַבְּלִין, אֶלָּא אוֹנְנִין, שֶׁאֵין אֲנִינוּת אֶלָּא בַּלֵּב. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ, כֵּיוָן דְּאִיקְּבוּר הָוְיָא לְהוּ כַּפָּרָה – לִיאַבְּלוּ!

בָּעֵינַן נָמֵי עִיכּוּל בָּשָׂר. דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי: נִתְעַכֵּל הַבָּשָׂר – מְלַקְּטִין אֶת הָעֲצָמוֹת וְקוֹבְרִין אוֹתָן בִּמְקוֹמָן. שְׁמַע מִינַּהּ.

רַב אָשֵׁי אָמַר: אֲבֵילוּת מֵאֵימָתַי קָא מַתְחֲלָא? מִסְּתִימַת הַגּוֹלֵל. כַּפָּרָה מֵאֵימָתַי קָא הָוְיָא? מִכִּי חָזוּ צַעֲרָא דְקִבְרָא פּוּרְתָּא. הִלְכָּךְ, הוֹאִיל וְנִדְחוּ יִדָּחוּ.

אִי הָכִי, לְמָה לִי עִיכּוּל בָּשָׂר? מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר.

קִבְרֵיהּ דְּרַב הֲווֹ שָׁקְלִי מִינֵּיהּ עַפְרָא לְאִישָּׁתָא בַּת יוֹמָא. אֲתוֹ אֲמַרוּ לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל. אֲמַר לְהוּ: יָאוּת עָבְדִין, קַרְקַע עוֹלָם הוּא, וְקַרְקַע עוֹלָם אֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת, דִּכְתִיב: ״וַיַּשְׁלֵךְ אֶת עֲפָרָהּ עַל קֶבֶר בְּנֵי הָעָם״, מַקִּישׁ קֶבֶר בְּנֵי הָעָם לַעֲבוֹדָה זָרָה.

מָה עֲבוֹדָה זָרָה בִּמְחוּבָּר לָא מִיתַּסְרָא, דִּכְתִיב: ״אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים״. עַל הֶהָרִים אֱלֹהֵיהֶם, וְלֹא הֶהָרִים אֱלֹהֵיהֶם. הָכָא נָמֵי, בִּמְחוּבָּר לָא מִיתְּסַר.

מֵיתִיבִי: הַחוֹצֵב קֶבֶר לְאָבִיו, וְהָלַךְ וּקְבָרוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר – הֲרֵי זֶה לֹא יִקָּבֵר בּוֹ עוֹלָמִית. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? בְּקֶבֶר בִּנְיָן.

תָּא שְׁמַע: קֶבֶר חָדָשׁ מוּתָּר בַּהֲנָאָה. הֵטִיל בּוֹ נֵפֶל – אָסוּר בַּהֲנָאָה. הָכָא נָמֵי, בְּקֶבֶר בִּנְיָן.

תָּא שְׁמַע: נִמְצָא אַתָּה אוֹמֵר שָׁלֹשׁ קְבָרוֹת הֵן – קֶבֶר הַנִּמְצָא, קֶבֶר הַיָּדוּעַ, קֶבֶר הַמַּזִּיק אֶת הָרַבִּים. קֶבֶר הַנִּמְצָא – מוּתָּר לְפַנּוֹתוֹ. פִּינָּהוּ – מְקוֹמוֹ טָהוֹר וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה.

קֶבֶר הַיָּדוּעַ, אָסוּר לְפַנּוֹתוֹ. פִּינָּהוּ – מְקוֹמוֹ טָמֵא וְאָסוּר בַּהֲנָאָה.

קֶבֶר הַמַּזִּיק אֶת הָרַבִּים, מוּתָּר לְפַנּוֹתוֹ. פִּינָּהוּ – מְקוֹמוֹ טָהוֹר וְאָסוּר בַּהֲנָאָה. הָכָא נָמֵי, בְּקֶבֶר בִּנְיָן.

וְקֶבֶר הַנִּמְצָא מוּתָּר לְפַנּוֹתוֹ? דִּילְמָא מֵת מִצְוָה הוּא, וּמֵת מִצְוָה קָנָה מְקוֹמוֹ! שָׁאנֵי מֵת מִצְוָה, דְּקָלָא אִית לֵיהּ.

אִיתְּמַר: הָאוֹרֵג בֶּגֶד לַמֵּת, אַבָּיֵי אָמַר: אָסוּר, וְרָבָא אָמַר: מוּתָּר.

אַבָּיֵי אָמַר אָסוּר – הַזְמָנָה מִלְּתָא הִיא. וְרָבָא אָמַר מוּתָּר – הַזְמָנָה לָאו מִילְּתָא הִיא.

מַאי טַעְמָא דְּאַבָּיֵי? גָּמַר ״שָׁם״ ״שָׁם״ מֵעֶגְלָה עֲרוּפָה. מָה עֶגְלָה עֲרוּפָה בְּהַזְמָנָה מִיתַּסְרָא, הַאי נָמֵי בְּהַזְמָנָה מִיתַּסְרָא.

וְרָבָא גָּמַר ״שָׁם״ ״שָׁם״ מֵעֲבוֹדָה זָרָה. מָה עֲבוֹדָה זָרָה בְּהַזְמָנָה לָא מִיתַּסְרָא, אַף הָכָא נָמֵי בְּהַזְמָנָה לָא מִיתַּסְרָא.

וְרָבָא, מַאי טַעְמָא לָא גָּמַר מֵעֶגְלָה עֲרוּפָה? אָמַר לָךְ: