סנהדרין נ״ב ב

לְמָה תַּלְמִיד חָכָם דּוֹמֶה לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ? בַּתְּחִלָּה, דּוֹמֶה לְקִיתוֹן שֶׁל זָהָב. סִיפֵּר הֵימֶנּוּ, דּוֹמֶה לְקִיתוֹן שֶׁל כֶּסֶף. נֶהֱנָה מִמֶּנּוּ, דּוֹמֶה לְקִיתוֹן שֶׁל חֶרֶשׂ. כֵּיוָן שֶׁנִּשְׁבַּר, שׁוּב אֵין לוֹ תַּקָּנָה.

אִימַּרְתָּא בַּת טָלֵי, בַּת כֹּהֵן שֶׁזִּינְּתָה הֲוַאי. אַקְּפַהּ (רַב) חָמָא בַּר טוֹבִיָּה חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת וְשַׂרְפַהּ.

אָמַר רַב יוֹסֵף: טְעָה בְּתַרְתֵּי, טְעָה בִּדְרַב מַתְנָה, וּטְעָה בִּדְתַנְיָא. ״וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם״ – בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ כֹּהֵן יֵשׁ מִשְׁפָּט, בִּזְמַן שֶׁאֵין כֹּהֵן אֵין מִשְׁפָּט.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק: מַעֲשֶׂה בְּבַת כֹּהֵן שֶׁזִּינְּתָה וְכוּ׳. אָמַר רַב יוֹסֵף: בֵּית דִּין שֶׁל צַדּוּקִים הֲוָה.

הָכִי אֲמַר לְהוּ, וְהָכִי אַהְדַּרוּ לֵיהּ? וְהָתַנְיָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק: זְכוּרַנִי כְּשֶׁהָיִיתִי תִּינוֹק וּמוּרְכָּב עַל כְּתֵיפוֹ שֶׁל אַבָּא, וְהֵבִיאוּ בַּת כֹּהֵן שֶׁזִּינְּתָה וְהִקִּיפוּהָ חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת וּשְׂרָפוּהָ. אָמְרוּ לוֹ: קָטָן הָיִיתָ, וְאֵין מְבִיאִין רְאָיָה מִן הַקָּטָן. שְׁנֵי מַעֲשִׂים הֲווֹ.

הֵי אֲמַר לְהוּ בְּרֵישָׁא? אִילֵימָא הָא קַמַּיְיתָא אֲמַר לְהוּ בְּרֵישָׁא, אֲמַר לֵיהּ כְּשֶׁהוּא גָּדוֹל, וְלָא אַשְׁגַּחוּ בֵּיהּ. אֲמַר לְהוּ כְּשֶׁהוּא קָטָן, וְאַשְׁגַּחוּ בֵּיהּ?

אֶלָּא, הָא אֲמַר לְהוּ בְּרֵישָׁא, וַאֲמַרוּ לֵיהּ: קָטָן הָיִיתָ, וַאֲמַר לְהוּ כְּשֶׁהוּא גָּדוֹל, וַאֲמַרוּ לֵיהּ: מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בֵּית דִּין שֶׁל אוֹתָהּ שָׁעָה בָּקִי.

מַתְנִי׳ מִצְוַת הַנֶּהֱרָגִין הָיוּ מַתִּיזִין אֶת רֹאשׁוֹ בְּסַיִיף, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמַּלְכוּת עוֹשָׂה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נִיוּוּל הוּא לוֹ, אֶלָּא מַנִּיחִין אֶת רֹאשׁוֹ עַל הַסַּדָּן וְקוֹצֵץ בְּקוֹפִיץ. אָמְרוּ לוֹ: אֵין מִיתָה מְנוֶּוּלֶת מִזּוֹ.

גְּמָ׳ תַּנְיָא, אָמַר לָהֶן רַבִּי יְהוּדָה לַחֲכָמִים: אַף אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁמִּיתָה מְנוּוֶּלֶת הִיא, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה? שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה ״וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ״.

וְרַבָּנַן, כֵּיוָן דִּכְתִיב סַיִיף בְּאוֹרָיְיתָא, לָא מִינַּיְיהוּ קָא גָמְרִינַן.

דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, הָא דְּתַנְיָא: שׂוֹרְפִין עַל הַמְּלָכִים, וְלֹא מִדַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי – הֵיכִי שָׂרְפִינַן? וְהָכְתִיב: ״וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ״! אֶלָּא, כֵּיוָן דִּכְתִיב שְׂרֵיפָה בְּאוֹרָיְיתָא, דִּכְתִיב: ״וּבְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ וְגוֹ׳״, לָאו מִינַּיְיהוּ קָא גָמְרִינַן. וְהָכָא נָמֵי, כֵּיוָן דִּכְתִיב סַיִיף בְּאוֹרָיְיתָא, לָאו מִינַּיְיהוּ קָא גָמְרִינַן.

וְהָא דִּתְנַן בְּאִידַּךְ פִּירְקִין: אֵלּוּ הֵן הַנֶּהֱרָגִין: הָרוֹצֵחַ, וְאַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת. בִּשְׁלָמָא עִיר הַנִּדַּחַת – כְּתִיב בְּהוּ ״לְפִי חָרֶב״, אֶלָּא רוֹצֵחַ – מְנָלַן?

דְּתַנְיָא: ״נָקֹם יִנָּקֵם״ – נְקִימָה זוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מָה הִיא. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית״, הֱוֵי אוֹמֵר: נְקִימָה זוֹ סַיִיף.

וְאֵימָא: דְּבָרֵיז לֵיהּ מִיבְרָז? ״לְפִי חָרֶב״ כְּתִיב!

וְאֵימָא דְּעָבֵיד לֵיהּ גִּיסְטְרָא? אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: אָמַר קְרָא ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״, בְּרוֹר לוֹ מִיתָה יָפָה.

אַשְׁכְּחַן דִּקְטַל עַבְדָּא, בַּר חוֹרִין מְנָא לַן?

וְלָאו קַל וָחוֹמֶר הוּא: קְטַל עַבְדָּא בְּסַיִיף, בַּר חוֹרִין בְּחֶנֶק?

הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר: חֶנֶק קַל, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: חֶנֶק חָמוּר, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

נָפְקָא לֵיהּ מִדְּתַנְיָא: ״וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ״ – הוּקְשׁוּ כׇּל שׁוֹפְכֵי דָמִים לְעֶגְלָה עֲרוּפָה. מָה לְהַלָּן בְּסַיִיף וּמִן הַצַּוָּאר, אַף כָּאן בְּסַיִיף וּמִן הַצַּוָּאר.

אִי, מָה לְהַלָּן בְּקוֹפִיץ וּמִמּוּל עוֹרֶף, אַף כָּאן בְּקוֹפִיץ וּמִמּוּל עוֹרֶף? אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: אָמַר קְרָא ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ – בְּרוֹר לוֹ מִיתָה יָפָה.

מַתְנִי׳ מִצְוַת הַנֶּחְנָקִין: הָיוּ מְשַׁקְּעִין אוֹתוֹ בְּזֶבֶל עַד אַרְכוּבּוֹתָיו, וְנוֹתֵן סוּדָר קָשָׁה לְתוֹךְ הָרַכָּה, וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ. זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ, עַד שֶׁנַּפְשׁוֹ יוֹצֵאת.

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״אִישׁ״ – פְּרָט לְקָטָן, ״אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ״ – פְּרָט לְאֵשֶׁת קָטָן, ״אֵשֶׁת רֵעֵהוּ״ – פְּרָט לְאֵשֶׁת אֲחֵרִים.

״מוֹת יוּמָת״ – בְּחֶנֶק. אַתָּה אוֹמֵר בְּחֶנֶק, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּאַחַת מִכׇּל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה? אָמַרְתָּ: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר מִיתָה בְּתוֹרָה סְתָם, אֵין אַתָּה רַשַּׁאי לְמוֹשְׁכָהּ לְהַחְמִיר עָלֶיהָ, אֶלָּא לְהָקֵל עָלֶיהָ. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.

רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא קַלָּה, אֶלָּא כׇּל מִיתָה הָאֲמוּרָה בְּתוֹרָה סְתָם – אֵינָהּ אֶלָּא חֶנֶק.

רַבִּי אוֹמֵר: נֶאֱמַר מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, וְנֶאֱמַר מִיתָה בִּידֵי אָדָם. מָה מִיתָה הָאֲמוּרָה בִּידֵי שָׁמַיִם – מִיתָה שֶׁאֵין בָּהּ רוֹשֶׁם, אַף מִיתָה הָאֲמוּרָה בִּידֵי אָדָם – מִיתָה שֶׁאֵין בָּהּ רוֹשֶׁם.

וְאֵימָא שְׂרֵיפָה? מִדְּאָמַר רַחֲמָנָא בַּת כֹּהֵן בִּשְׂרֵיפָה, מִכְּלָל דְּהָא לָאו בַּת שְׂרֵיפָה הִיא.