סנהדרין ס״א א

אֲסוּרָה, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: מוּתֶּרֶת.

הָנִיחָא לְרַבִּי יוֹחָנָן, אֶלָּא לְרֵישׁ לָקִישׁ בָּעֵי קְרָא.

מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא: וּלְרַבִּי יוֹחָנָן לָא בָּעֵי קְרָא? עַד כָּאן לָא קָא אָסַר רַבִּי יוֹחָנָן אֶלָּא בְּהֵמָה, אֲבָל גַּבְרָא לָא בַּר קְטָלָא הוּא! וַאֲתָא קְרָא לְחַיּוֹבֵי גַּבְרָא לִקְטָלָא.

מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: וּלְרֵישׁ לָקִישׁ, מִי בָּעֵי קְרָא? עַד כָּאן לָא קָא שָׁרֵי רֵישׁ לָקִישׁ אֶלָּא בְּהֵמָה, אֲבָל גַּבְרָא בַּר קְטָלָא הוּא! מִידֵּי דְּהָוֵה אַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְהַר, דְּהַר מוּתָּר וְעוֹבְדוֹ בְּסַיִיף.

אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּפְתִּי לְרָבִינָא: לְמַאי דְּקָאָמַר לֵיהּ רָבָא בַּר רַב חָנָן לְאַבָּיֵי, אֵימָא יָצְאָה הִשְׁתַּחֲוָאָה לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כּוּלּוֹ, ״אֵיכָה יַעַבְדוּ״ לְמַעוֹטֵי מַאי?

וְכִי תֵּימָא: לְמַעוֹטֵי הַפּוֹעֵר עַצְמוֹ לְזוֹבְחִים? מֵהִשְׁתַּחֲוָאָה נָפְקָא! מָה הִשְׁתַּחֲוָאָה דֶּרֶךְ כִּיבּוּד, אַף כֹּל דֶּרֶךְ כִּיבּוּד.

אֶלָּא, לְמַעוֹטֵי הַפּוֹעֵר עַצְמוֹ לְמַרְקוּלִיס. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וַעֲבוֹדָתוֹ בִּזָּיוֹן הוּא, אַף כֹּל בִּזָּיוֹן? קָא מַשְׁמַע לַן.

אֶלָּא הָא דְּאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מִנַּיִן לַזּוֹבֵחַ בְּהֵמָה לְמַרְקוּלִיס שֶׁהוּא חַיָּיב? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם״.

אִם אֵינוֹ עִנְיָן לִכְדַרְכָּהּ, דִּכְתִיב ״אֵיכָה יַעַבְדוּ״, תְּנֵיהוּ עִנְיָן לְשֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ.

שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, מֵהִשְׁתַּחֲוָאָה נָפְקָא.

הָתָם, בְּזוֹבֵחַ לְהַכְעִיס.

רַב הַמְנוּנָא אִירְכַסוּ לֵיהּ תּוֹרֵי. פְּגַע בֵּיהּ רַבָּה, רְמָא לֵיהּ מַתְנְיָתִין אַהֲדָדֵי: תְּנַן ״הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה״ – עוֹבֵד אִין, אוֹמֵר לָא. וְהָאֲנַן תְּנַן: ״הָאוֹמֵר ׳אֶעֱבוֹד׳, ׳אֵלֵךְ וְאֶעֱבוֹד׳, ׳נֵלֵךְ וְנַעֲבוֹד׳״?

אֲמַר לֵיהּ: בְּאוֹמֵר ״אֵינִי מְקַבְּלוֹ עָלַי אֶלָּא בַּעֲבוֹדָה״.

רַב יוֹסֵף אָמַר: תַּנָּאֵי שָׁקְלַתְּ מֵעָלְמָא? תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: הָאוֹמֵר ״בּוֹאוּ וְעִבְדוּנִי״ – רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב, וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר.

הֵיכָא דִּפְלַחוּ כּוּלֵּי עָלְמָא – לָא פְּלִיגִי, דִּכְתִיב: ״לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל״. כִּי פְּלִיגִי – בְּדִיבּוּרָא בְּעָלְמָא. רַבִּי מֵאִיר סָבַר: דִּיבּוּרָא מִילְּתָא הִיא, וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: דִּיבּוּרָא לָאו מִילְּתָא הִיא.

הֲדַר אָמַר רַב יוֹסֵף: לָאו מִילְּתָא הִיא דַּאֲמַרִי, דַּאֲפִילּוּ לְרַבִּי יְהוּדָה בְּדִיבּוּרָא נָמֵי חַיּוֹבֵי מְחַיֵּיב. דִּתְנַן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְעוֹלָם אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיֹּאמַר ״אֶעֱבוֹד״, ״אֵלֵךְ וְאֶעֱבוֹד״, ״נֵלֵךְ וְנַעֲבוֹד״.

בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? בְּמֵסִית לְעַצְמוֹ וְאָמְרִי לֵיהּ ״אִין״ קָמִיפַּלְגִי. מָר סָבַר, מֵסִית לְעַצְמוֹ – שָׁמְעִי לֵיהּ, וְ״אִין״ דְּקָאָמְרִי לֵיהּ קוּשְׁטָא הוּא; וּמָר סָבַר, מֵסִית לְעַצְמוֹ – לָא שָׁמְעִי לֵיהּ, מֵימָר אָמְרִי: