סנהדרין ס״ד א

הַס, שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר בְּשֵׁם ה׳, שֶׁלֹּא לִימְּדוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ.

מִיָּד הוֹצִיא יִרְאָתוֹ מֵחֵיקוֹ, וּמְחַבְּקָהּ וּמְנַשְּׁקָהּ, עַד שֶׁנִּבְקְעָה כְּרֵיסוֹ וְנָפְלָה יִרְאָתוֹ לָאָרֶץ, וְנָפַל הוּא עָלֶיהָ, לְקַיֵּים מַה שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם״. בָּתַר דַּאֲבִיקוּ בֵּיהּ.

תָּא שְׁמַע: ״וַיִּזְעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל אֶל ה׳ אֱלֹהֵיהֶם״. מַאי אֲמוּר? אָמַר רַב יְהוּדָה, וְאִיתֵּימָא רַב יוֹנָתָן: בִּיָּיא, בִּיָּיא! הַיְינוּ דְּאַחְרְבֵיהּ לְבֵיתָא, וְקַלְיֵאּ לְהֵיכְלָא, וְקַטְלִינְהוּ לְצַדִּיקֵי, וְאַגְלִינְהוּ לְיִשְׂרָאֵל מֵאַרְעַיְיהוּ, וַעֲדַיִין הוּא מְרַקֵּד בֵּינַן. כְּלוּם יְהַבְתֵּיהּ לַן אֶלָּא לְקַבּוֹלֵי בֵּיהּ אַגְרָא? לָא אִיהוּ בָּעֵינַן וְלָא אַגְרֵיהּ בָּעֵינַן! בָּתַר דַּאֲבִיקוּ בֵּיהּ.

יְתַבוּ תְּלָתָא יוֹמֵי בְּתַעֲנִיתָא, בָּעוּ רַחֲמֵי. נְפַל לְהוּ פִּיתְקָא מֵרְקִיעָא דַּהֲוָה כְּתִיב בַּהּ: ״אֱמֶת״.

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: שְׁמַע מִינַּהּ, חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ׳אֱמֶת׳.

נְפַק כְּגוּרְיָא דְנוּרָא מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. אֲמַר לְהוּ נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל: הַיְינוּ יִצְרָא דַּעֲבוֹדָה זָרָה. בַּהֲדֵי דְּקָתָפְסִי לֵיהּ, אִישְׁתְּמִיט בִּינִיתָא מִינֵּיהּ, וַאֲזַל קָלֵיהּ בְּאַרְבַּע מְאָה פַּרְסֵי. אָמְרוּ: הֵיכִי נֶיעְבֵּד? דִּילְמָא מִשְּׁמַיָּא מְרַחֲמִי עֲלֵיהּ.

אֲמַר לְהוּ נָבִיא: שַׁדְיוּהּ בְּדוּדָא דַאֲבָרָא, וְכַסְּיוּהּ בַּאֲבָרָא, דְּשָׁיֵיף קָלֵיהּ. דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר זֹאת הָרִשְׁעָה וַיַּשְׁלֵךְ אוֹתָהּ אֶל תּוֹךְ הָאֵיפָה וַיַּשְׁלֵךְ אֶת הָאֶבֶן הָעוֹפֶרֶת אֶל פִּיהָ״.

אָמְרִי: הוֹאִיל וְעֵת רָצוֹן הוּא, נִיבְעֵי רַחֲמֵי אַיִּצְרָא דַעֲבֵירָה. בְּעוֹ רַחֲמֵי, אִימְּסַר בִּידַיְיהוּ.

חַבְשׁוּהּ תְּלָתָא יוֹמֵי. בְּעוֹ בֵּיעֲתָא בַּת יוֹמָא לְחוֹלֶה, וְלָא אַשְׁכַּחוּ. אֲמַרוּ: הֵיכִי נַעֲבֵיד? נִיבְעֵי פַּלְגָא? פַּלְגָא מֵרְקִיעָא לָא יָהֲבִי. כַּחְלִינְהוּ לְעֵינֵיהּ. אַהֲנִי בֵּיהּ דְּלָא מִיגָּרֵי אִינִישׁ בְּקָרִיבְתֵּיהּ.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַעֲשֶׂה בְּגוֹיָה אַחַת שֶׁהָיְתָה חוֹלָה בְּיוֹתֵר, אָמְרָה: אִם תַּעֲמוֹד הָהִיא אִשָּׁה מֵחוֹלְיָהּ, תֵּלֵךְ וְתַעֲבוֹד לְכׇל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבָּעוֹלָם. עָמְדָה וְעָבְדָה לְכׇל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבָּעוֹלָם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעָה לִפְעוֹר, שָׁאֲלָה לַכּוֹמָרִים: בַּמָּה עוֹבְדִין לָזוֹ? אָמְרוּ לָהּ: אוֹכְלִין תְּרָדִין וְשׁוֹתִין שֵׁכָר וּמַתְרִיזִין בְּפָנֶיהָ. אָמְרָה: מוּטָב שֶׁתַּחֲזוֹר הָהִיא אִשָּׁה לְחוֹלְיָהּ וְלֹא תַּעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה בְּכָךְ.

אַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל אֵינָן כֵּן, ״הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר״ – כְּצָמִיד פָּתִיל, ״וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ – כִּשְׁתֵּי תְּמָרוֹת הַדְּבוּקוֹת זוֹ בָּזוֹ.

בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: ״הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר״ – כְּצָמִיד עַל יְדֵי אִשָּׁה, ״וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ – דְּבוּקִים מַמָּשׁ.

תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּסַבְטָא בֶּן אַלָּס, שֶׁהִשְׂכִּיר חֲמוֹרוֹ לְגוֹיָה אַחַת. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעָה לִפְעוֹר, אָמְרָה לוֹ: הַמְתֵּן עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֵצֵא. לְאַחַר שֶׁיָּצְאָה, אָמַר לָהּ: אַף אַתְּ הַמְתִּינִי עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֵצֵא. אָמְרָה לוֹ: וְלֹא יְהוּדִי אַתָּה? אָמַר לָהּ: וּמַאי אִיכְפַּת לִיךְ? נִכְנַס, פָּעַר בְּפָנָיו וְקִינַּח בְּחוֹטְמוֹ. וְהָיוּ כּוֹמָרִין מְקַלְּסִין לוֹ וְאוֹמְרִים: מֵעוֹלָם לֹא הָיָה אָדָם שֶׁעֲבָדוֹ לָזֶה בְּכָךְ.

הַפּוֹעֵר עַצְמוֹ לְבַעַל פְּעוֹר – הֲרֵי זֶה עֲבוֹדָתוֹ, אַף עַל גַּב דְּמִיכַּוֵּין לְבִיזּוּי. הַזּוֹרֵק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס – זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ, אַף עַל גַּב דְּמִיכַּוֵּין לְמִירְגְּמֵיהּ.

רַב מְנַשֶּׁה הֲוָה קָאָזֵיל לְבֵי תוֹרְתָּא. אֲמַרוּ לֵיהּ: עֲבוֹדָה זָרָה הִיא דְּקָאֵי הָכָא. שְׁקַל פִּיסָּא, שְׁדָא בַּיהּ. אָמְרוּ לוֹ: מַרְקוּלִיס הִיא. אֲמַר לְהוּ: ״הַזּוֹרֵק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס״ תְּנַן.

אֲתָא שְׁאַל בֵּי מִדְרְשָׁא. אָמְרוּ לוֹ: ״הַזּוֹרֵק אֶבֶן בְּמַרְקוּלִיס״ תְּנַן, אַף עַל גַּב דְּמִיכַּוֵּין לְמִירְגְּמֵיהּ. אֲמַר לְהוּ: אֵיזִיל אֶישְׁקְלַהּ. אָמְרוּ לוֹ: אֶחָד הַנּוֹטְלָהּ וְאֶחָד הַנּוֹתְנָהּ חַיָּיב, כֹּל חֲדָא וַחֲדָא רַוְוחָא לַחֲבֶירְתַּהּ שָׁבֵיק.

מַתְנִי׳ הַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמּוֹלֶךְ, אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּמְסוֹר לַמּוֹלֶךְ וְיַעֲבִיר בָּאֵשׁ. מָסַר לַמּוֹלֶךְ וְלֹא הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ, הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ וְלֹא מָסַר לַמּוֹלֶךְ – אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּמְסוֹר לַמּוֹלֶךְ וְיַעֲבִיר בָּאֵשׁ.

גְּמָ׳ קָתָנֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְקָתָנֵי מוֹלֶךְ. אָמַר רַבִּי אָבִין: תְּנַן כְּמַאן דְּאָמַר מוֹלֶךְ לָאו עֲבוֹדָה זָרָה הִיא, דְּתַנְיָא: אֶחָד לַמּוֹלֶךְ וְאֶחָד לִשְׁאָר עֲבוֹדָה זָרָה – חַיָּיב. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לַמּוֹלֶךְ – חַיָּיב, שֶׁלֹּא לַמּוֹלֶךְ – פָּטוּר.

אָמַר אַבָּיֵי: רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן – הָא דַּאֲמַרַן. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס – דְּתַנְיָא: רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, מִפְּנֵי מָה תָּפְסָה תּוֹרָה לְשׁוֹן ״מוֹלֶךְ״? כֹּל שֶׁהִמְלִיכוּהוּ עֲלֵיהֶם, אֲפִילּוּ צְרוֹר וַאֲפִילּוּ קֵיסָם.

רָבָא אָמַר: מוֹלֶךְ עֲרַאי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.