סנהדרין ס״ה ב

מֵתִיב רַבִּי זֵירָא: יָצְאוּ עֵדִים זוֹמְמִין, שֶׁאֵין בָּהֶן מַעֲשֶׂה. וְאַמַּאי? הָא לֵיתַנְהוּ בַּלֵּב!

אָמַר רָבָא: שָׁאנֵי עֵדִים זוֹמְמִין, הוֹאִיל וְיֶשְׁנוֹ בְּקוֹל.

וְקוֹל, לְרַבִּי יוֹחָנָן, לָאו מַעֲשֶׂה הוּא? וְהָא אִיתְּמַר: חֲסָמָהּ בְּקוֹל וְהִנְהִיגָהּ בְּקוֹל, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: חַיָּיב, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: פָּטוּר.

רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: חַיָּיב, עֲקִימַת פִּיו הָוֵי מַעֲשֶׂה. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: פָּטוּר, עֲקִימַת פִּיו לָא הָוֵי מַעֲשֶׂה.

אֶלָּא אָמַר רָבָא: שָׁאנֵי עֵדִים זוֹמְמִין, הוֹאִיל וְיֶשְׁנָן בִּרְאִיָּה.

תָּנוּ רַבָּנַן: בַּעַל אוֹב – זֶה הַמְדַבֵּר בֵּין הַפְּרָקִים וּמִבֵּין אַצִּילֵי יָדָיו. יִדְּעוֹנִי – זֶה הַמַּנִּיחַ עֶצֶם יָדוּעַ בְּפִיו, וְהוּא מְדַבֵּר מֵאֵלָיו.

מֵיתִיבִי: ״וְהָיָה כְּאוֹב מֵאֶרֶץ קוֹלֵךְ״. מַאי לָאו, דְּמִשְׁתַּעֵי כִּי אוֹרְחֵיהּ? לָא, דְּסָלֵיק וְיָתֵיב בֵּין הַפְּרָקִים וּמִשְׁתַּעֵי.

תָּא שְׁמַע: ״וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ״. מַאי לָאו, דְּמִשְׁתַּעֵי כִּי אוֹרְחֵיהּ? לָא, דְּיָתֵיב בֵּין הַפְּרָקִים וּמִשְׁתַּעֵי.

תָּנוּ רַבָּנַן: בַּעַל אוֹב – אֶחָד הַמַּעֲלֶה בִּזְכוּרוֹ, וְאֶחָד הַנִּשְׁאָל בְּגוּלְגּוֹלֶת. מָה בֵּין זֶה לָזֶה? מַעֲלֶה בִּזְכוּרוֹ – אֵינוֹ עוֹלֶה כְּדַרְכּוֹ, וְאֵינוֹ עוֹלֶה בַּשַּׁבָּת. נִשְׁאָל בְּגוּלְגּוֹלֶת – עוֹלֶה כְּדַרְכּוֹ, וְעוֹלֶה בַּשַּׁבָּת.

עוֹלֶה? לְהֵיכָא סָלֵיק? הָא קַמֵּיהּ מַנַּח! אֶלָּא אֵימָא: עוֹנֶה כְּדַרְכּוֹ, וְעוֹנֶה בַּשַּׁבָּת.

וְאַף שְׁאֵלָה זוֹ שָׁאַל טוֹרָנוּסְרוּפוּס הָרָשָׁע אֶת רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ: וּמָה יוֹם מִיָּמִים? אָמַר לוֹ: וּמָה גְּבַר מִגּוּבְרִין? אֲמַר לֵיהּ: דְּמָרִי צָבֵי. שַׁבָּת נָמֵי דְּמָרִי צָבֵי.

אֲמַר לֵיהּ, הָכִי קָאָמֵינָא לָךְ: מִי יֵימַר דְּהָאִידָּנָא שַׁבְּתָא? אָמַר לוֹ: נְהַר סַבַּטְיוֹן יוֹכִיחַ, בַּעַל אוֹב יוֹכִיחַ, קִבְרוֹ שֶׁל אָבִיו יוֹכִיחַ, שֶׁאֵין מַעֲלֶה עָשָׁן בַּשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ: בִּיזִּיתוֹ, בִּיַּישְׁתּוֹ, וְקִילַּלְתּוֹ!

שׁוֹאֵל אוֹב, הַיְינוּ ״וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים״!

דּוֹרֵשׁ לַמֵּתִים, כִּדְתַנְיָא: ״וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים״ – זֶה הַמַּרְעִיב עַצְמוֹ וְהוֹלֵךְ וְלָן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, כְּדֵי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו רוּחַ טוּמְאָה.

וּכְשֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא מַגִּיעַ לְמִקְרָא זֶה הָיָה בּוֹכֶה, וּמָה הַמַּרְעִיב עַצְמוֹ כְּדַי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו רוּחַ טוּמְאָה – שׁוֹרָה עָלָיו רוּחַ טוּמְאָה, הַמַּרְעִיב עַצְמוֹ כְּדַי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו רוּחַ טׇהֳרָה – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁעֲוֹנוֹתֵינוּ גָּרְמוּ לָנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי [אִם] עֲוֹנוֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵיכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם״.

אָמַר רָבָא: אִי בָּעוּ צַדִּיקֵי, בָּרוּ עָלְמָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי עֲוֹנוֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים וְגוֹ׳״.

רָבָא בְּרָא גַּבְרָא. שַׁדְּרֵיהּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי זֵירָא. הֲוָה קָא מִשְׁתַּעֵי בַּהֲדֵיהּ, וְלָא הֲוָה קָא מַהְדַּר לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: מִן חַבְרַיָּא אַתְּ, הֲדַר לְעַפְרָיךְ.

רַב חֲנִינָא וְרַב אוֹשַׁעְיָא הֲווֹ יָתְבִי כׇּל מַעֲלֵי שַׁבְּתָא, וְעָסְקִי בְּסֵפֶר יְצִירָה, וּמִיבְּרֵי לְהוּ עִיגְלָא תִּילְתָּא, וְאָכְלִי לֵיהּ.

תָּנוּ רַבָּנַן: ״מְעוֹנֵן״ – רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: זֶה הַמַּעֲבִיר שִׁבְעָה מִינֵי זְכוּר עַל הָעַיִן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זֶה הָאוֹחֵז אֶת הָעֵינַיִם. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: זֶה הַמְחַשֵּׁב עִתִּים וְשָׁעוֹת וְאוֹמֵר ״הַיּוֹם יָפֶה לָצֵאת״, ״לְמָחָר יָפֶה לִיקַּח״, ״לִמּוּדֵי עַרְבֵי שְׁבִיעִיּוֹת חִטִּין יָפוֹת״, ״עִיקּוּרֵי קִטְנִיּוֹת מֵהֱיוֹת רָעוֹת״.

תָּנוּ רַבָּנַן: ״מְנַחֵשׁ״ – זֶה הָאוֹמֵר: ״פִּתּוֹ נָפְלָה מִפִּיו״, ״מַקְלוֹ נָפְלָה מִידּוֹ״, ״בְּנוֹ קוֹרֵא לוֹ מֵאַחֲרָיו״, ״עוֹרֵב קוֹרֵא לוֹ״, ״צְבִי הִפְסִיקוֹ בַּדֶּרֶךְ״, ״נָחָשׁ מִימִינוֹ״, וְ״שׁוּעָל מִשְּׂמֹאלוֹ״.