סנהדרין ס״ח ב

מַתְנִי׳ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, מֵאֵימָתַי נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה?

מִשֶּׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וְעַד שֶׁיַּקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן וְלֹא הָעֶלְיוֹן, אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן נְקִיָּה. שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן״ – בֵּן וְלֹא בַּת, בֵּן וְלֹא אִישׁ. קָטָן פָּטוּר, שֶׁלֹּא בָּא לִכְלַל מִצְוֹת.

גְּמָ׳ קָטָן מְנָלַן דְּפָטוּר? מְנָלַן?! כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא: שֶׁלֹּא בָּא לִכְלַל מִצְוֹת! וְתוּ, הֵיכָא אַשְׁכְּחַן דְּעָנַשׁ הַכָּתוּב, דְּהָכָא לִיבְעֵי קְרָא לְמִיפְטְרֵיהּ?

אֲנַן הָכִי קָאָמְרִינַן: אַטּוּ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה עַל חֶטְאוֹ נֶהֱרָג? עַל שֵׁם סוֹפוֹ נֶהֱרָג! וְכֵיוָן דְּעַל שֵׁם סוֹפוֹ נֶהֱרָג, אֲפִילּוּ קָטָן נָמֵי? וְעוֹד, ״בֵּן״ וְלֹא אִישׁ – קָטָן מַשְׁמַע!

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: דְּאָמַר קְרָא, ״וְכִי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן״ – בֵּן הַסָּמוּךְ לִגְבוּרָתוֹ שֶׁל אִישׁ.

וְעַד שֶׁיַּקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן כּוּ׳. תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: עַד שֶׁיַּקִּיף עֲטָרָה. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: הַקָּפַת גִּיד, וְלֹא הַקָּפַת בֵּיצִים.

אָמַר רַב חִסְדָּא: קָטָן שֶׁהוֹלִיד, אֵין בְּנוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן״ – לְאִישׁ בֵּן, וְלֹא לְבֵן בֵּן. הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַב יְהוּדָה אָמַר רַב! אִם כֵּן, לֵימָא קְרָא: ״כִּי יִהְיֶה בֵּן לְאִישׁ״. מַאי ״כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן״? שְׁמַע מִינַּהּ לְכִדְרַב חִסְדָּא.

וְאֵימָא: כּוּלֵּיהּ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא? אִם כֵּן, נֵימָא קְרָא ״בֶּן אִישׁ״. מַאי ״לְאִישׁ בֵּן״? שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי.

וּפְלִיגָא דְּרַבָּה, דְּאָמַר רַבָּה: קָטָן אֵינוֹ מוֹלִיד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל״. וְכִי יֵשׁ לְךָ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ גּוֹאֵל?

אֶלָּא, בְּגֶזֶל הַגֵּר הַכָּתוּב מְדַבֵּר.