סנהדרין פ׳ א

אִי הָכִי, הַיְינוּ דְּקָתָנֵי עֲלַהּ: אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֲפִילּוּ אַבָּא חֲלַפְתָּא בֵּינֵיהֶן?

אֶלָּא אָמַר רָבָא: הָכִי קָאָמַר, שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין, וְיָצָא חֵץ מִבֵּינֵיהֶם וְהָרַג – שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין. וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֲפִילּוּ אַבָּא חֲלַפְתָּא בֵּינֵיהֶן.

וְשׁוֹר שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ, שֶׁנִּתְעָרֵב בִּשְׁוָורִין אֲחֵרִים מְעַלְּיֵי – סוֹקְלִין אוֹתָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כּוֹנְסִין אוֹתָן לַכִּיפָּה.

וְהָתַנְיָא: פָּרָה שֶׁהֵמִיתָה וְאַחַר כָּךְ יָלְדָה, אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינָה יָלְדָה – וְולָדָהּ מוּתָּר, אִם מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינָה יָלְדָה – וְולָדָהּ אָסוּר. נִתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים וַאֲחֵרִים בַּאֲחֵרִים – כּוֹנְסִין אוֹתָן לַכִּיפָּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מְבִיאִין אוֹתָן לְבֵית דִּין וְסוֹקְלִין אוֹתָן.

אָמַר מָר: אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינָה יָלְדָה, וְולָדָהּ מוּתָּר. וְאַף עַל גַּב דְּכִי נְגַחָה הֲוָת מְיעַבְּרָה? וְהָאָמַר רָבָא: וְלַד הַנּוֹגַחַת אָסוּר – הִיא וּוְלָדָהּ נָגְחוּ; וְלַד הַנִּרְבַּעַת אָסוּר – הִיא וּוְלָדָהּ נִרְבְּעוּ!

אֵימָא: אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינָה עִיבְּרָה וְיָלְדָה – וְולָדָהּ מוּתָּר; אִם מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינָה עִיבְּרָה וְיָלְדָה – וְולָדָהּ אָסוּר.

הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר: זֶה וָזֶה גּוֹרֵם – אָסוּר.