שבת קכ״ו א

בֵּין קָשׁוּר בֵּין שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר, וְהוּא שֶׁמְּתוּקָּן.

אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה, וְלֵימָא מָר: בֵּין תָּלוּי וּבֵין שֶׁאֵינוֹ תָּלוּי, וְהוּא שֶׁקָּשׁוּר! דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּמַחֲלוֹקֶת כָּאן, כָּךְ מַחֲלוֹקֶת בַּנֶּגֶר הַנִּגְרָר. דִּתְנַן: נֶגֶר הַנִּגְרָר, נוֹעֲלִין בּוֹ בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בִּמְדִינָה. וְהַמּוּנָּח, כָּאן וְכָאן, אָסוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַמּוּנָּח בְּמִקְדָּשׁ וְהַנִּגְרָר בַּמְּדִינָה.

וְתַנְיָא: אֵיזֶהוּ נֶגֶר הַנִּגְרָר שֶׁנּוֹעֲלִין בּוֹ בַּמִּקְדָּשׁ אֲבָל לֹא בִּמְדִינָה? כׇּל שֶׁקָּשׁוּר וְתָלוּי וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ לָאָרֶץ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: זֶה אַף בַּמְּדִינָה מוּתָּר. אֶלָּא אֵיזֶהוּ שֶׁבַּמְּדִינָה אָסוּר — כֹּל שֶׁאֵינוֹ לֹא קָשׁוּר וְלָא תָּלוּי, וְשׁוֹמְטוֹ וּמַנִּיחוֹ בְּקֶרֶן זָוִית.

וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר אַבָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא: מַאן תַּנָּא נֶגֶר הַנִּגְרָר — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא!

אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא דַּאֲמַרִי כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא: קָנֶה שֶׁהִתְקִינוֹ בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בּוֹ, בִּזְמַן שֶׁקָּשׁוּר וְתָלוּי בַּפֶּתַח — פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בּוֹ, אֵין קָשׁוּר וְתָלוּי — אֵין פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בּוֹ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מְתוּקָּן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר.

אָמַר רַב יְהוּדָה בַּר שִׁילַת אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.

וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי? וְהָתְנַן: כׇּל כִּסּוּיֵי הַכֵּלִים