שבת כ״ז

מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא מֵ״אוֹ בֶגֶד״. דְּתַנְיָא: ״בֶּגֶד״ — אֵין לִי אֶלָּא בֶּגֶד, שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה בִּשְׁאָר בְּגָדִים מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אוֹ בֶגֶד״.

וְאַבָּיֵי, הַאי ״אוֹ בֶגֶד״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְרַבּוֹת שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ בְּצֶמֶר וּפִשְׁתִּים דְּמִטַּמֵּא בִּשְׁרָצִים.

וְרָבָא, גַּלִּי רַחֲמָנָא גַּבֵּי נְגָעִים, וְהוּא הַדִּין לִשְׁרָצִים.

וְאַבָּיֵי, אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מַה לִּנְגָעִים שֶׁכֵּן שְׁתִי וָעֵרֶב מִטַּמֵּא בָּהֶם.

וְאִידַּךְ: אִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ נְגָעִים חֲמִירִי, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא גַּבֵּי שְׁרָצִים וְלֵיתוּ נְגָעִים מִינַּיְיהוּ.

וְאִידַּךְ: נְגָעִים מִשְּׁרָצִים לָא אָתוּ, דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מַה לִּשְׁרָצִים שֶׁכֵּן מְטַמְּאִין בְּכַעֲדָשָׁה.

אָמַר אַבָּיֵי: הַאי תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מַפֵּיק מֵאִידָךְ תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל ״בֶּגֶד״ — אֵין לִי אֶלָּא בֶּגֶד צֶמֶר וּפִשְׁתִּים, מִנַּיִין לְרַבּוֹת צֶמֶר גְּמַלִּים וְצֶמֶר אַרְנָבִים, נוֹצָה שֶׁל עִזִּים וְהַשִּׁירִין וְהַכָּלָךְ וְהַסְּרִיקִין? — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אוֹ בֶגֶד״.

רָבָא אָמַר: כִּי לֵית לֵיהּ לְהַךְ תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בִּשְׁאָר בְּגָדִים שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ, שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה אִית לֵיהּ.

וְהָא רָבָא הוּא דְּאָמַר שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה בִּשְׁאָר בְּגָדִים, לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אִית לֵיהּ, לְתַנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לֵית לֵיהּ! הֲדַר בֵּיהּ רָבָא מֵהַהִיא. וְאִי בָּעֵית אֵימָא, הָא רַב פָּפָּא אַמְרַהּ.

רַב פָּפָּא אָמַר: אַף כֹּל, לְאֵתוּיֵי כִּלְאַיִם. כִּלְאַיִם בְּהֶדְיָא כְּתִיבִי בֵּיהּ: ״לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּיו״! סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, הָנֵי מִילֵּי דֶּרֶךְ לְבִישָׁה, אֲבָל בְּהַעֲלָאָה כֹּל תְּרֵי מִינֵי אָסוּר.

וְלָאו קַל וָחוֹמֶר הוּא? וּמָה לְבִישָׁה דְּקָא מִיתְהֲנֵי כּוּלֵּי גּוּפֵיהּ מִכִּלְאַיִם, אָמְרַתְּ צֶמֶר וּפִשְׁתִּים — אֵין, מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא. הַעֲלָאָה לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? אֶלָּא דְּרַב פָּפָּא בְּדוּתָא הִיא.

רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אַף כֹּל

לְאֵתוּיֵי צִיצִית. צִיצִית בְּהֶדְיָא כְּתִיב: ״לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים״, וּכְתִיב: ״גְּדִילִים תַּעֲשֶׂה לָךְ״! סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא כִּדְרָבָא. דְּרָבָא רָמֵי, כְּתִיב: ״הַכָּנָף״, מִין כָּנָף. וּכְתִיב: ״צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּיו״, הָא כֵיצַד? צֶמֶר וּפִשְׁתִּים פּוֹטְרִין בֵּין בְּמִינָן, בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינָן. שְׁאָר מִינִין בְּמִינָן פּוֹטְרִין שֶׁלֹּא בְּמִינָן אֵין פּוֹטְרִין. סָלְקָא דַּעְתָּךְ כִּדְרָבָא קָא מַשְׁמַע לַן.

אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: לְתַנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, מַאי שְׁנָא לְעִנְיַן טוּמְאָה דִּמְרַבֵּי שְׁאָר בְּגָדִים, דִּכְתִיב — ״אוֹ בֶגֶד״, הָכָא נָמֵי לֵימָא לְרַבּוֹת שְׁאָר בְּגָדִים מֵ״אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ״? הַהוּא — לְאֵתוּיֵי כְּסוּת סוֹמֵא הוּא דַּאֲתָא. דְּתַנְיָא: ״וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ״ — פְּרָט לִכְסוּת לַיְלָה. אַתָּה אוֹמֵר פְּרָט לִכְסוּת לַיְלָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא פְּרָט לִכְסוּת סוֹמֵא? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ״, הֲרֵי כְּסוּת סוֹמֵא אָמוּר. הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ״ — פְּרָט לִכְסוּת לַיְלָה.

וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת סוֹמֵא וּלְהוֹצִיא כְּסוּת לַיְלָה? מְרַבֶּה אֲנִי כְּסוּת סוֹמֵא שֶׁיֶּשְׁנָהּ בִּרְאִיָּיה אֵצֶל אֲחֵרִים, וּמוֹצִיא אֲנִי כְּסוּת לַיְלָה שֶׁאֵינָהּ בִּרְאִיָּיה אֵצֶל אֲחֵרִים.

וְאֵימָא לְרַבּוֹת שְׁאָר בְּגָדִים? מִסְתַּבְּרָא קָאֵי בְּצֶמֶר וּפִשְׁתִּים מְרַבֵּה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים. קָאֵי בְּצֶמֶר וּפִשְׁתִּים מְרַבֵּה שְׁאָר בְּגָדִים?!

אָמַר אַבָּיֵי: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר וְסוֹמְכוֹס אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הָא דַּאֲמַרַן. סוֹמְכוֹס — דְּתַנְיָא: סוֹמְכוֹס אוֹמֵר סִיכְּכָהּ בִּטְוִוי פְּסוּלָה מִפְּנֵי שֶׁמִּטַּמְּאָה בִּנְגָעִים.

כְּמַאן — כִּי הַאי תַּנָּא, דִּתְנַן: שְׁתִי וָעֵרֶב מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים מִיָּד, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַשְּׁתִי מִשֶּׁיִּשָּׁלֶה, וְהָעֵרֶב מִיָּד, וְהָאוּנִּין שֶׁל פִּשְׁתָּן מִשֶּׁיִּתְלַבְּנוּ.

מַתְנִי׳ כׇּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ, אֶלָּא פִּשְׁתָּן. וְכׇל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵינוֹ מִטַּמֵּא טוּמְאַת אֹהָלִים, אֶלָּא פִּשְׁתָּן.

גְּמָ׳ מְנָלַן דְּפִשְׁתָּן אִיקְּרִי ״עֵץ״? אָמַר מָר זוּטְרָא: דְּאָמַר קְרָא ״וְהִיא הֶעֱלָתַם הַגָּגָה וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ״.

וְהַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵינוֹ מִטַּמֵּא טוּמְאַת אֹהָלִים, אֶלָּא פִּשְׁתָּן. מְנָלַן? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גָּמַר ״אֹהֶל״ ״אֹהֶל״