שבת מ״ד ב

וּמָה נֵר דִּלְהָכִי עֲבִידָא, כִּי לָא אַדְלֵיק בָּהּ שְׁרֵי לְטַלְטוֹלַהּ — מִטָּה דְּלָאו לְהָכִי עֲבִידָא לֹא כָל שֶׁכֵּן?! אֶלָּא אִי אִיתְּמַר, הָכִי אִיתְּמַר: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מִטָּה שֶׁיִּחֲדָהּ לְמָעוֹת, הִנִּיחַ עָלֶיהָ מָעוֹת — אָסוּר לְטַלְטְלָהּ, לֹא הִנִּיחַ עָלֶיהָ מָעוֹת — מוּתָּר לְטַלְטְלָהּ. לֹא יִחֲדָהּ לְמָעוֹת, יֵשׁ עָלֶיהָ מָעוֹת — אָסוּר לְטַלְטְלָהּ, אֵין עָלֶיהָ מָעוֹת — מוּתָּר לְטַלְטְלָהּ. וְהוּא שֶׁלֹּא הָיוּ עָלֶיהָ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.

אָמַר עוּלָּא, מֵתִיב רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מוּכְנִי שֶׁלָּהּ בִּזְמַן שֶׁהִיא נִשְׁמֶטֶת, אֵין חִבּוּר לָהּ וְאֵין נִמְדֶּדֶת עִמָּהּ וְאֵין מַצֶּלֶת עִמָּהּ בְּאֹהֶל הַמֵּת וְאֵין גּוֹרְרִין אוֹתָהּ בְּשַׁבָּת — בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ מָעוֹת.

הָא אֵין עָלֶיהָ מָעוֹת — שַׁרְיָא, אַף עַל גַּב דַּהֲווֹ עָלֶיהָ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת! הַהִיא רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּלֵית לֵיהּ מוּקְצֶה, וְרַב כְּרַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לֵיהּ.