שבת פ״ג ב

כָּרְעוּ הֵן טְהוֹרִין. כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא כׇּל הַטֻּמְאוֹת הַמְּסִיטוֹת טְהוֹרוֹת, חוּץ מֵהֶיסֵּטוֹ שֶׁל זָב שֶׁלֹּא מָצִינוּ לוֹ חָבֵר בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ — לֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאִי כְּרַבִּי עֲקִיבָא — אִיכָּא נָמֵי עֲבוֹדָה זָרָה! אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי עֲקִיבָא, תְּנָא זָב וְכׇל דְּדָמֵי לֵיהּ.

בָּעֵי רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא: עֲבוֹדָה זָרָה יֶשְׁנָהּ לְאֵבָרִים, אוֹ אֵינָהּ לְאֵבָרִים? הֵיכָא דְּהֶדְיוֹט יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ — לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, דִּכְמַאן דִּמְחַבְּרָא דָּמֵי. כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ הֵיכָא דְּאֵין הֶדְיוֹט יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ, מַאי? כֵּיוָן דְּאֵין הֶדְיוֹט יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ — כְּמַאן דְּמִתַּבְרָא דָּמֵי, אוֹ דִילְמָא הָא לָא מְחַסְּרָה. וְאִיכָּא דְּבָעֵי לַהּ לְהַךְ גִּיסָא: הֵיכָא דְּאֵין הֶדְיוֹט יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ — לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, דִּכְמַאן דְּמִתַּבְרָא דָּמֵי, כִּי תִּבְּעֵי לָךְ הֵיכָא דְּהֶדְיוֹט יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ, מַאי? כֵּיוָן דְּהֶדְיוֹט יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ — כְּמַאן דִּמְחַבְּרָא דָּמֵי, אוֹ דִילְמָא הַשְׁתָּא מִיהַת הָא מִשַּׁלְפָא וְשַׁדְיָא, תֵּיקוּ.

בָּעֵי רַב אַחָדְבוּי בַּר אַמֵּי: עֲבוֹדָה זָרָה פְּחוּתָה מִכְּזַיִת, מַהוּ? מַתְקִיף לַהּ רַב יוֹסֵף: לְמַאי? אִילֵימָא לְעִנְיַן אִיסּוּרָא, לֹא יְהֵא אֶלָּא זְבוּב בַּעַל עֶקְרוֹן. דְּתַנְיָא: ״וַיָּשִׂימוּ לָהֶם בַּעַל בְּרִית לֶאֱלֹהִים״, זֶה זְבוּב בַּעַל עֶקְרוֹן. מְלַמֵּד שֶׁכׇּל אֶחָד וְאֶחָד עֹשֶׂה דְּמוּת יִרְאָתוֹ וּמַנִּיחָהּ בְּתוֹךְ כִּיסוֹ, כֵּיוָן שֶׁזּוֹכְרָהּ מוֹצִיאָהּ מִתּוֹךְ כִּיסוֹ וּמְחַבְּקָהּ וּמְנַשְּׁקָהּ. אֶלָּא לְעִנְיַן טוּמְאָה מַאי? כֵּיוָן דְּאִיתַּקַּשׁ לְשֶׁרֶץ: מָה שֶׁרֶץ בְּכַעֲדָשָׁה, אַף עֲבוֹדָה זָרָה נָמֵי בְּכַעֲדָשָׁה. אוֹ דִילְמָא, הָא אִיתַּקַּשׁ לְמֵת: מָה מֵת בִּכְזַיִת, אַף עֲבוֹדָה זָרָה בִּכְזַיִת.

אָמַר רַב אַוְיָא וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר עוּלָּא, תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא: עֲבוֹדָה זָרָה פְּחוּתָה מִכְּזַיִת אֵין בָּהּ טוּמְאָה כׇּל עִיקָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּשְׁלֵךְ אֶת עֲפָרָהּ אֶל קֶבֶר בְּנֵי הָעָם״ — מָה מֵת בִּכְזַיִת, אַף עֲבוֹדָה זָרָה בִּכְזַיִת.

וְרַבָּנַן, לְמַאי הִלְכְתָא אִיתַּקַּשׁ לְשֶׁרֶץ — דְּלָא מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא, לְנִדָּה — דְּאֵינָהּ לְאֵבָרִין, לְמֵת — דְּלָא מְטַמֵּא בְּכַעֲדָשָׁה. אֵימָא לְחוּמְרָא: לְמַאי הִלְכְתָא אַקְּשַׁהּ רַחֲמָנָא לְשֶׁרֶץ — לְטַמּוֹיֵי בְּכַעֲדָשָׁה, לְנִדָּה — לְטַמּוֹיֵי בְּאֶבֶן מְסָמָא, אַקְּשַׁהּ רַחֲמָנָא לְמֵת — לְטַמּוֹיֵי בְּאֹהֶל! טוּמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה דְּרַבָּנַן הִיא, וְקוּלָּא וְחוּמְרָא — לְקוּלָּא מַקְּשִׁינַן, לְחוּמְרָא לָא מַקְּשִׁינַן.

מַתְנִי׳ מִנַּיִן לִסְפִינָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה — שֶׁנֶּאֱמַר: ״דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם״.

גְּמָ׳ פְּשִׁיטָא, אֳנִיָּה בְּלֶב יָם הִיא! הָא קָא מַשְׁמַע לַן כְּיָם: מָה יָם טָהוֹר — אַף סְפִינָה טְהוֹרָה. תַּנְיָא, חֲנַנְיָה אוֹמֵר: נִלְמְדֶנָּה מִשַּׂק, מָה שַׂק מִיטַּלְטֵל מָלֵא וְרֵיקָן — אַף כֹּל מִיטַּלְטֵל מָלֵא וְרֵיקָן. לְאַפּוֹקֵי סְפִינָה, דְּאֵינָהּ מִיטַּלְטֶלֶת מְלֵאָה.

מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ סְפִינָה שֶׁל חֶרֶס. מַאן דְּאָמַר ״אֳנִיָּה בְּלֶב יָם״, הָא נָמֵי בְּלֶב יָם הִיא. לְמַאן דְּאָמַר כְּשַׂק — הָנָךְ הוּא דִּכְתִיבִי גַּבֵּי שַׂק, דְּאִי מִיטַּלְטֵל מָלֵא וְרֵיקָן אִין, אִי לָא — לָא. אֲבָל סְפִינָה שֶׁל חֶרֶס, אַף עַל גַּב דְּאֵינָהּ מִיטַּלְטֶלֶת מְלֵאָה.

אִי נָמֵי סְפִינַת הַיַּרְדֵּן. לְמַאן דְּאָמַר אֳנִיָּה בְּלֶב יָם הִיא — הָא נָמֵי אֳנִיָּה בְּלֶב יָם הִיא. לְמַאן דְּאָמַר מִיטַּלְטֶלֶת מָלֵא וְרֵיקָן — הָא נָמֵי מִיטַּלְטֶלֶת מְלֵאָה וְרֵיקָנִית. דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקַבְיָא: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ סְפִינַת הַיַּרְדֵּן טְמֵאָה — מִפְּנֵי שֶׁטּוֹעֲנִים אוֹתָהּ בַּיַּבָּשָׁה, וּמוֹרִידִין אוֹתָהּ לַמַּיִם. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם אֶת עַצְמוֹ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ וַאֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת, שֶׁהֲרֵי כַּמָּה שָׁנִים נִשְׁנֵית מִשְׁנָה זוֹ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא נִתְגַּלָּה טַעְמָהּ עַד שֶׁבָּא רַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקַבְיָא וּפֵירְשָׁהּ.

אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: לְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם אֶת עַצְמוֹ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ וּמִדִּבְרֵי תוֹרָה וַאֲפִילּוּ בִּשְׁעַת מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל״ — אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת מִיתָה תְּהֵא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אֵין דִּבְרֵי תוֹרָה מִתְקַיְּימִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל״. אָמַר רָבָא