סוטה ט״ו ב

דְּשַׁמְעֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר דְּקָאָמַר: הִיא הֶאֱכִילַתּוּ מַעֲדַנֵּי עוֹלָם — לְפִיכָךְ קׇרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה. אָמַר לוֹ: הָתִינַח עֲשִׁירָה, עֲנִיָּה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר! אֶלָּא: כְּשֵׁם שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ מַעֲשֵׂה בְהֵמָה — כָּךְ קׇרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה.

מַתְנִי׳ הָיָה מֵבִיא פְּיָלִי שֶׁל חֶרֶס וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ חֲצִי לוֹג מַיִם מִן הַכִּיּוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: רְבִיעִית. כְּשֵׁם שֶׁמְּמַעֵט בַּכְּתָב, כָּךְ מְמַעֵט בַּמַּיִם.

נִכְנַס לַהֵיכָל וּפָנָה לִימִינוֹ, וּמָקוֹם הָיָה שָׁם אַמָּה עַל אַמָּה, וְטַבְלָא שֶׁל שַׁיִשׁ, וְטַבַּעַת הָיְתָה קְבוּעָה בָּהּ כְּשֶׁהוּא מַגְבִּיהַּ, וְנוֹטֵל עָפָר מִתַּחְתֶּיהָ, וְנוֹתֵן כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה עַל הַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם״.

גְּמָ׳ תָּנָא: פְּיָלִי שֶׁל חֶרֶס חֲדָשָׁה, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל? גָּמַר ״כְּלִי״ ״כְּלִי״ מִמְּצוֹרָע: מָה לְהַלָּן חֶרֶס חֲדָשָׁה — אַף כָּאן חֶרֶס חֲדָשָׁה.

וְהָתָם מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים״, מָה ״מַיִם חַיִּים״ — שֶׁלֹּא נֶעֶשְׂתָה בָּהֶן מְלָאכָה, אַף ״כְּלִי״ — שֶׁלֹּא נֶעֶשְׂתָה בּוֹ מְלָאכָה.

אִי: מָה לְהַלָּן מַיִם חַיִּים, אַף כָּאן מַיִם חַיִּים?!

לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָכִי נָמֵי. דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מֵי כִיּוֹר, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מֵי מַעְיָין הֵן, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מִשְּׁאָר מֵימוֹת הֵן.

אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לִמְצוֹרָע, שֶׁכֵּן טָעוּן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת!

אָמַר רַבָּה, אָמַר קְרָא: ״בִּכְלִי חֶרֶס״, כְּלִי שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ כְּבָר.

אָמַר רָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא נִתְאַכְּמוּ פָּנָיו, אֲבָל נִתְאַכְּמוּ פָּנָיו — פְּסוּלִין. מַאי טַעְמָא, דּוּמְיָא דְּמַיִם: מָה ״מַיִם״ — שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנּוּ, אַף ״כְּלִי״ — שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה.

בָּעֵי רָבָא: נִתְאַכְּמוּ וְהֶחְזִירָן לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִתְלַבְּנוּ, מַהוּ? מִי אָמְרִינַן: כֵּיוָן דְּאִידְּחוֹ אִידְּחוֹ, אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דַּהֲדוּר הֲדוּר?

תָּא שְׁמַע, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלַעַת שֶׁהִפְשִׁיל בָּהֶן קוּפָּתוֹ לַאֲחוֹרָיו — פְּסוּלִין. וְהָא הָתָם הָדְרִי וּמִפַּשְׁטִי!

הָתָם דְּאִיקְּלוּף אִיקְּלוֹפֵי.

נִכְנַס לַהֵיכָל וּפָנָה לִימִינוֹ וְכוּ׳. מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר מָר: כׇּל פִּינּוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה לֹא יְהוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין.

מָקוֹם הָיָה שָׁם אַמָּה כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה״, יָכוֹל יְתַקֵּן מִבַּחוּץ וְיַכְנִיס.

תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן״. אִי ״בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן״, יָכוֹל יַחְפּוֹר בְּקַרְדּוּמּוֹת — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר יִהְיֶה״. הָא כֵּיצַד? יֵשׁ שָׁם — הָבֵא, אֵין שָׁם — תֵּן שָׁם.

תַּנְיָא אִידַּךְ: ״וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה וְגוֹ׳״ — מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מְתַקֵּן מִבַּחוּץ וּמַכְנִיס. ״בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן״, אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: לְהָבִיא קַרְקַע