סוטה י״ח ב

וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם, וּכְנוּסָה. אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי, וְאִם נִטְמֵאתִי — יָבוֹאוּ בִּי.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי, אָמֵן שֶׁלֹּא אֶטָּמֵא.

הַכֹּל שָׁוִין שֶׁאֵין מַתְנֶה עִמָּהּ, לֹא עַל קוֹדֶם שֶׁתִּתְאָרֵס וְלֹא עַל אַחַר שֶׁתִּתְגָּרֵשׁ.

נִסְתְּרָה לְאֶחָד וְנִטְמֵאת, וְאַחַר כָּךְ הֶחְזִירָה — לֹא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ.

זֶה הַכְּלָל: כׇּל שֶׁתִּבָּעֵל וְלֹא הָיְתָה אֲסוּרָה לוֹ — לֹא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ.

גְּמָ׳ אָמַר רַב הַמְנוּנָא: שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁזִּינְּתָה — אֲסוּרָה לִיבָמָהּ. מִמַּאי — מִדְּקָתָנֵי שׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה.

אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא אֲסִירָה — מִשּׁוּם הָכִי מַתְנֵה בַּהֲדַהּ, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לָא אֲסִירָה — הֵיכִי מַתְנֵה בַּהֲדַהּ? וְהָתְנַן, זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁאִילּוּ תִּיבָּעֵל וְלֹא תְּהֵא אֲסוּרָה לוֹ — לֹא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ!

אָמְרִי בְּמַעְרְבָא: לֵית הִילְכְתָא כְּרַב הַמְנוּנָא.

אֶלָּא הָא דְּקָתָנֵי ״שׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה״ — הָא מַנִּי רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, דְּאָמַר: אֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּחַיָּיבֵי לָאוִין, וּמְשַׁוֵּי לַהּ כִּי עֶרְוָה.

בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: מַהוּ שֶׁיַּתְנֶה אָדָם עַל נִישּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים, עַל נִישּׂוּאֵי אָחִיו, מַהוּ?

תָּא שְׁמַע, זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁתִּיבָּעֵל וְלֹא תְּהֵא אֲסוּרָה לוֹ — לֹא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ. הָא אֲסִירָה — הָכִי נָמֵי דְּמַתְנֶה. שְׁמַע מִינַּהּ.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי וְכוּ׳. תַּנְיָא: לֹא כְּשֶׁאָמַר רַבִּי מֵאִיר אָמֵן שֶׁלֹּא אֶטָּמֵא שֶׁאִם תִּטָּמֵא מַיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ מֵעַכְשָׁיו, אֶלָּא: לִכְשֶׁתִּטָּמֵא — מַיִם מְעַרְעֲרִין אוֹתָהּ וּבוֹדְקִין אוֹתָהּ.

בָּעֵי רַב אָשֵׁי: מַהוּ שֶׁיַּתְנֶה אָדָם עַל נִישּׂוּאִין הָאַחֲרוֹנִים? הַשְׁתָּא מִיהָא לָא אֲסִירָה לֵיהּ, אוֹ דִילְמָא זִימְנִין דִּמְגָרֵשׁ לַהּ וַהֲדַר מַהְדַּר לַהּ?

תָּא שְׁמַע: הַכֹּל שָׁוִין שֶׁלֹּא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ לֹא עַל קוֹדֶם שֶׁתִּתְאָרֵס, וְלֹא עַל אַחַר שֶׁתִּתְגָּרֵשׁ. נִסְתְּרָה לְאֶחָד וְנִטְמֵאת, וְאַחַר כָּךְ יַחְזִירֶנָּה — לֹא הָיָה מַתְנֶה. הָא יַחְזִירֶנָּה וְתִיטָּמֵא, הָכִי נָמֵי דְּמַתְנֵי. שְׁמַע מִינַּהּ.

תָּנוּ רַבָּנַן: ״זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת״, מְלַמֵּד שֶׁהָאִשָּׁה שׁוֹתָה וְשׁוֹנָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״זֹאת״, שֶׁאֵין הָאִשָּׁה שׁוֹתָה וְשׁוֹנָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה וְהֵעִיד לְפָנֵינוּ נְחוּנְיָא חוֹפֵר שִׁיחִין שֶׁהָאִשָּׁה שׁוֹתָה וְשׁוֹנָה, וְקִיבַּלְנוּ עֵדוּתוֹ בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים, אֲבָל לֹא בְּאִישׁ אֶחָד.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין הָאִשָּׁה שׁוֹתָה וְשׁוֹנָה, בֵּין בְּאִישׁ אֶחָד בֵּין בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים.

וְתַנָּא קַמָּא נָמֵי, הָכְתִיב ״זֹאת״! וְרַבָּנַן בָּתְרָאֵי נָמֵי, הָא כְתִיב ״תּוֹרַת״!

אָמַר רָבָא: בְּאִישׁ אֶחָד וּבוֹעֵל אֶחָד — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּאֵין הָאִשָּׁה שׁוֹתָה וְשׁוֹנָה,