סוטה כ״ז א

דּוּמָה, וְאַל יִשָּׂא בַּת דּוּמָה. שֶׁזּוֹ בָּאָה מִטִּיפָּה כְּשֵׁרָה, וְזוֹ בָּאָה מִטִּיפָּה פְּסוּלָה.

וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: יִשָּׂא אָדָם בַּת דּוּמָה, וְאַל יִשָּׂא דּוּמָה. שֶׁזּוֹ עוֹמֶדֶת בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת, וְזוֹ אֵינָהּ עוֹמֶדֶת בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת.

מֵיתִיבִי: נוֹשֵׂא אָדָם דּוּמָה! אָמַר רָבָא: וְתִסְבְּרָא נוֹשֵׂא לְכַתְּחִלָּה?! אֶלָּא: אִם נָשָׂא, תְּנִי נָמֵי: ״בַּת דּוּמָה״.

וְהִלְכְתָא: יִשָּׂא אָדָם בַּת דּוּמָה, וְאַל יִשָּׂא דּוּמָה. דְּתָנֵי רַב תַּחְלִיפָא בַּר מַעְרְבָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ: אִשָּׁה מְזַנָּה — בָּנֶיהָ כְּשֵׁרִין, רוֹב בְּעִילוֹת אַחַר הַבַּעַל.

בָּעֵי רַב עַמְרָם: הָיְתָה פְּרוּצָה בְּיוֹתֵר, מַהוּ? אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר אֵין אִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת אֶלָּא סָמוּךְ לְוִוסְתָּהּ — לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, דְּלָא יָדַע בַּהּ וְלָא מְנַטַּר לַהּ.

כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ, אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר אֵין אִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת אֶלָּא סָמוּךְ לִטְבִילָתָהּ, מַאי? כֵּיוָן דְּיָדַע בָּהּ, נַטּוֹרֵי מְנַטַּר לָהּ, אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דִּפְרוּצָה בְּיוֹתֵר — לָא? תֵּיקוּ.

וְאֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״אִישׁ״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אִישׁ אִישׁ״ — לְרַבּוֹת אֵשֶׁת חֵרֵשׁ, וְאֵשֶׁת שׁוֹטֶה, וְאֵשֶׁת שַׁעֲמוּם, וְשֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וְשֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין — שֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּין לָהֶן לְפוֹסְלָן מִכְּתוּבָּתָן.

יָכוֹל אַף לְהַשְׁקוֹתָן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ״. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף לְהַשְׁקוֹתָהּ, וְלִכְשֶׁיֵּצֵא בַּעְלָהּ מִבֵּית הָאֲסוּרִין יַשְׁקֶנָּה.

בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי, רַבָּנַן סָבְרִי: בָּעֵינַן ״וְקִנֵּא ... וְהֵבִיא״, וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: לָא בָּעֵינַן ״וְקִנֵּא ... וְהֵבִיא״.

תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ״, לְהַקִּישׁ אִישׁ לְאִשָּׁה וְאִשָּׁה לְאִישׁ. לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: כְּשֵׁם שֶׁאִם הוּא סוֹמֵא לֹא הָיָה מַשְׁקָהּ, דִּכְתִיב: ״וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ״, כָּךְ הִיא, אִם הָיְתָה סוֹמָא — לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה. רַב אָשֵׁי אָמַר: כְּשֵׁם שֶׁחִיגֶּרֶת וְגִידֶּמֶת לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה, דִּכְתִיב: