סוכה ל״ט ב

וּבָא וְאוֹכְלָן בִּקְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּלוֹקֵחַ מִן הַמּוּפְקָר. אֲבָל בְּלוֹקֵחַ מִן הַמְשׁוּמָּר, אֲפִילּוּ בְּכַחֲצִי אִיסָּר — אָסוּר.

מֵתִיב רַב שֵׁשֶׁת: וּמִן הַמּוּפְקָר שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת וְתוּ לָא? וּרְמִינְהִי: הַפֵּיגָם וְהַיַּרְבּוּזִין וְהַשֵּׁיטִים וַחֲלֹגְלוֹגוֹת וְהַכּוּסְבָּר שֶׁבֶּהָרִים וְהַכַּרְפַּס שֶׁבַּנְּהָרוֹת וְהַגַּרְגִּיר שֶׁל אֲפָר — פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר, וְנִיקָּחִין מִכׇּל אָדָם בַּשְּׁבִיעִית, לְפִי שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָּהֶן נִשְׁמָר.

הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ: בִּכְדֵי מָן שָׁנוּ. וְכֵן אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בִּכְדֵי מָן שָׁנוּ. מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי ״מָן״ לִישָּׁנָא דִּמְזוֹנֵי הוּא — דִּכְתִיב: ״וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ וְגוֹ׳״.

אִי הָכִי, לוּלָב נָמֵי! לוּלָב בַּר שִׁשִּׁית הַנִּכְנָס לִשְׁבִיעִית הוּא. אִי הָכִי אֶתְרוֹג נָמֵי — בַּת שִׁשִּׁית הַנִּכְנֶסֶת לִשְׁבִיעִית הִיא! אֶתְרוֹג, בָּתַר לְקִיטָה אָזְלִינַן.

וְהָא בֵּין רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּבֵין רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, לְעִנְיַן שְׁבִיעִית אֶתְרוֹג בָּתַר חֲנָטָה אָזְלִינַן! דִּתְנַן: אֶתְרוֹג שָׁוֶה לָאִילָן בִּשְׁלֹשָׁה דְּרָכִים, וְלַיָּרָק בְּדֶרֶךְ אֶחָד.

שָׁוֶה לָאִילָן בִּשְׁלֹשָׁה דְּרָכִים — לְעׇרְלָה וְלִרְבָעִי וְלִשְׁבִיעִית. וּלְיָרָק בְּדֶרֶךְ אֶחָד —