תמורה כ״ו

גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּרַבִּי יוֹסֵי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַכֹּל מוֹדִים בְּאוֹמֵר ״תָּחוּל זוֹ״ וְאַחַר כָּךְ ״תָּחוּל זוֹ״ — דִּבְרֵי הַכֹּל תְּפוֹס לָשׁוֹן רִאשׁוֹן.

״לֹא תָּחוּל זוֹ אֶלָּא אִם כֵּן חָלְתָה זוֹ״ — תַּרְוַויְיהוּ קָדְשִׁי.

לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא כְּגוֹן מִשְׁנָתֵינוּ, דְּאָמַר ״תְּמוּרַת עוֹלָה תְּמוּרַת שְׁלָמִים״, דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר: מִדַּהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״תְּמוּרַת עוֹלָה וּשְׁלָמִים״, וְאָמַר ״תְּמוּרַת עוֹלָה תְּמוּרַת שְׁלָמִים״ — הָוְיָא לֵיהּ כְּאוֹמֵר ״תָּחוּל זוֹ וְאַחַר כָּךְ תָּחוּל זוֹ״.

וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר, אִי אָמַר ״תְּמוּרַת עוֹלָה וּשְׁלָמִים״, הֲוָה אָמֵינָא קְדוֹשָׁה וְאֵינָהּ קְרֵיבָה, קָא מַשְׁמַע לַן.

תָּנוּ רַבָּנַן: הָאוֹמֵר ״בְּהֵמָה זוֹ חֶצְיָהּ תְּמוּרַת עוֹלָה וְחֶצְיָהּ תְּמוּרַת שְׁלָמִים״ — כּוּלָּהּ תִּקְרַב עוֹלָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב, וְתִימָּכֵר, וְיָבִיא בִּדְמֵי חֶצְיָהּ תְּמוּרַת עוֹלָה וּבִדְמֵי חֶצְיָהּ תְּמוּרַת שְׁלָמִים.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אִם לְכָךְ נִתְכַּוֵּון מִתְּחִלָּה, הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא שְׁנֵי שֵׁמוֹת כְּאַחַת — דְּבָרָיו קַיָּימִין. רַבִּי יוֹסֵי הַיְינוּ רַבָּנַן! כּוּלָּהּ רַבִּי יוֹסֵי קָתָנֵי לַהּ.

תַּנְיָא אִידַּךְ: ״בְּהֵמָה, חֶצְיָהּ עוֹלָה וְחֶצְיָהּ חַטָּאת״ — כּוּלָּהּ תִּיקְרַב עוֹלָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: תָּמוּת, וְשָׁוִין בְּאוֹמֵר ״חֶצְיָהּ חַטָּאת וְחֶצְיָהּ עוֹלָה״ שֶׁתָּמוּת.

שָׁוִין — מַנִּי? רַבִּי מֵאִיר. פְּשִׁיטָא!

מַהוּ דְּתֵימָא: אִי לָאו דְּאַשְׁמְעִינַן, הֲוָה אָמֵינָא טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר לָאו מִשּׁוּם ״תְּפוֹס לָשׁוֹן רִאשׁוֹן״, אֶלָּא הַיְינוּ טַעְמָא — חַטָּאת מְעוֹרֶבֶת קְרֵיבָה.

וַאֲפִילּוּ כִּי אָמַר ״חֶצְיָהּ חַטָּאת״, וַהֲדַר אָמַר ״חֶצְיָהּ עוֹלָה״, קְרֵיבָה — קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא.

תַּנְיָא אִידַּךְ: אָמַר ״בְּהֵמָה זוֹ חֶצְיָהּ עוֹלָה וְחֶצְיָהּ שְׁלָמִים״ — קְדוֹשָׁה, וְאֵינָהּ קְרֵיבָה, עוֹשָׂה תְּמוּרָה, וּתְמוּרָתָהּ כַּיּוֹצֵא בָּהּ.

מַנִּי? רַבִּי יוֹסֵי הִיא, פְּשִׁיטָא דִּקְדוֹשָׁה וְאֵינָהּ קְרֵיבָה!

תְּמוּרָתָהּ אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ, דְּמַהוּ דְּתֵימָא: נְהִי דְּהִיא לָא קָרְבָה — תְּמוּרָתָהּ תִּקְרַב, קָא מַשְׁמַע לַן. מַאי שְׁנָא הִיא דְּלָא קָרְבָה — דְּהָוְיָא לַהּ קְדוּשָּׁה דְּחוּיָה, תְּמוּרָתָהּ נָמֵי מִכֹּחַ קְדוּשָּׁה דְּחוּיָה קָאָתְיָא.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּהֵמָה שֶׁל שְׁנֵי שׁוּתָּפִים, הִקְדִּישׁ חֶצְיָהּ שֶׁלּוֹ, וְחָזַר וְלָקַח חֶצְיָהּ אַחֶרֶת וְהִקְדִּישָׁהּ — קְדוֹשָׁה וְאֵינָהּ קְרֵיבָה, וְעוֹשֶׂה תְּמוּרָה, וּתְמוּרָתָהּ

כַּיּוֹצֵא בָּהּ. שְׁמַע מִינָּה תְּלָת: שְׁמַע מִינָּה קְדוּשַּׁת דָּמִים (נִדְחָה) [מְדַחָה].

וּשְׁמַע מִינָּה, בַּעֲלֵי (מוּמִין) [חַיִּים] נִדְחִין, וּשְׁמַע מִינַּהּ דִּיחוּי מֵעִיקָּרוֹ הָוֵי דִּיחוּי.

אָמַר אַבָּיֵי: הַכֹּל מוֹדִים הֵיכָא דְּאָמַר ״חֶצְיָהּ עוֹלָה וְחֶצְיָהּ מַעֲשֵׂר״ — דִּבְרֵי הַכֹּל עוֹלָה קְרֵיבָה.

הֵיכָא דְּאָמַר ״חֶצְיָהּ תְּמוּרָה וְחֶצְיָהּ מַעֲשֵׂר״, מַאי?

תְּמוּרָה קְרֵיבָה, שֶׁכֵּן נוֹהֶגֶת בְּכׇל הַקֳּדָשִׁים, אוֹ דִלְמָא מַעֲשֵׂר קְרֵיבָה, שֶׁכֵּן מַקְדִּישׁ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו? תֵּיקוּ.

מַתְנִי׳ ״הֲרֵי זוֹ תַּחַת זוֹ״, ״תְּמוּרַת זוֹ״, ״חֲלִיפַת זוֹ״ — הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה. ״זוֹ מְחוּלֶּלֶת עַל זוֹ״ — אֵין זוֹ תְּמוּרָה.

וְאִם הָיָה הֶקְדֵּשׁ בַּעַל מוּם — יוֹצֵא לְחוּלִּין, וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת דָּמִים.

גְּמָ׳ לְמֵימְרָא דְּתַחַת לִישָּׁנָא דְּאַתְפּוֹסֵי הוּא, וּרְמִינְהוּ: קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, אָמַר ״חֲלִיפַת זוֹ״ ״תְּמוּרַת זוֹ״ — לֹא אָמַר כְּלוּם.

״תַּחַת זוֹ״, ״מְחוּלֶּלֶת עַל זוֹ״ — דְּבָרָיו קַיָּימִין.

וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לִישָּׁנָא דְּאִיתְּפוֹסֵי הִיא, מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא?

אָמַר אַבָּיֵי: ״תַּחַת״ מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ לִישָּׁנָא דְּאִיתְּפוֹסֵי וְלִישָּׁנָא דְּאַחוֹלֵי. לִישָּׁנָא דְּאַתְפּוֹסֵי, דִּכְתִיב: