תמורה כ״ז ב

וְהָאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אַקַּרְקָעוֹת דְּחוּלִּין, וְרַבִּי יוֹנָה אָמַר אַהֶקְדֵּשׁוֹת, תַּרְוַויְיהוּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אָמְרִי: אוֹנָאָה אֵין לָהֶן, בִּיטּוּל מִקָּח יֵשׁ לָהֶם!

לְעוֹלָם אַבִּיטּוּל מִקָּח, וְאֵיפוֹךְ.

וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ אֵיפוֹךְ? הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר אַהֶקְדֵּשׁוֹת, וְכׇל שֶׁכֵּן אַקַּרְקָעוֹת.

אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אַקַּרְקָעוֹת, אֲבָל הֶקְדֵּשׁוֹת אֵין לָהֶן בִּיטּוּל מִקָּח, הֵיכִי אֵיפוֹךְ לְהָא?

אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: לָא תֵּיפוֹךְ.

לֵימָא בְּדִשְׁמוּאֵל קָא מִיפַּלְגִי, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הֶקְדֵּשׁ שָׁוֶה מָנֶה שֶׁחִילְּלוֹ עַל שָׁוֶה פְּרוּטָה מְחוּלָּל. דְּרַבִּי יוֹנָה לֵית לֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל, וְרַבִּי יִרְמְיָה אִית לֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל.

לָא, בֵּין דְּמָר וּבֵין דְּמָר — אִית לֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל, דְּרַבִּי יוֹנָה סָבַר: כִּי אָמַר שְׁמוּאֵל — דִּיעֲבַד, אֲבָל לְכַתְּחִלָּה לָא אָמַר, וְרַבִּי יִרְמְיָה סָבַר: אֲפִילּוּ לְכַתְּחִלָּה.

וְאִיבָּעֵית אֵימָא, לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ, וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ מַתְנִיתִין ״אֵלּוּ דְּבָרִים... הֶקְדֵּשׁוֹת״ — כִּדְרַב חִסְדָּא.

דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: אֵין לָהֶן אוֹנָאָה — אֵינָן בְּתוֹרַת אוֹנָאָה, דַּאֲפִילּוּ פָּחוֹת מִכְּדֵי אוֹנָאָה חוֹזֵר.

אָמַר עוּלָּא: לָא אָמְרוּ אֶלָּא בְּשָׁמוּי בִּתְרֵי, אֲבָל בְּשָׁמוּי בִּתְלָתָא, וְאַף עַל גַּב דְּאָתֵי בְּמֵאָה — לָא הָדַר.

אִינִי? וְהָאָמַר רַב סָפְרָא: הֵיכָא אָמְרִינַן מְאָה כִּתְרֵי וּתְרֵי כִּמְאָה? לְעִנְיַן עֵדוּת, אֲבָל לְעִנְיַן אוּמְדָּנָא — בָּתַר דֵּעוֹת אָזְלִינַן.

וְתוּ תְּלָתָא וּתְלָתָא, לָא אָזְלִינַן בָּתַר בָּתְרָא? דְּיַד הֶקְדֵּשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה!

קָסָבַר עוּלָּא: צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת דָּמִים מִדִּבְרֵיהֶם, וְכֹל דְּרַבָּנַן אַקִּילוּ בֵּהּ רַבָּנַן.

מַתְנִי׳ ״הֲרֵי זוֹ תַּחַת עוֹלָה״, ״תַּחַת חַטָּאת״ — לֹא אָמַר כְּלוּם. ״תַּחַת חַטָּאת זוֹ״, וְ״תַחַת עוֹלָה זוֹ״, ״תַּחַת חַטָּאת וְתַחַת עוֹלָה שֶׁיֵּשׁ לִי בַּבַּיִת״ — הָיָה לוֹ, דְּבָרָיו קַיָּימִים.

אָמַר עַל הַבְּהֵמָה טְמֵאָה וְעַל בַּעֲלַת מוּם ״הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלָה״ — לֹא אָמַר כְּלוּם. ״הֲרֵי אֵלּוּ לְעוֹלָה״ — יִמָּכְרוּ, וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶם עוֹלָה.

גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאִי כְּרַבִּי מֵאִיר — הָא אֵין אָדָם מוֹצִיא דְּבָרָיו לְבַטָּלָה.

״הֲרֵי אֵלּוּ לְעוֹלָה״ — יִמָּכְרוּ וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹלָה. טַעְמָא דִּבְהֵמָה טְמֵאָה וּבַעֲלַת מוּם, דְּלָא חַזְיָין — לָא בָּעֲיָין מוּמָא, אֲבָל מַפְרִישׁ נְקֵבָה לְאָשָׁם אוֹ לְעוֹלָה — בָּעֲיָין מוּמָא.

אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דִּתְנַן, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: תִּימָּכֵר שֶׁלֹּא בְּמוּם.

הֲדַרַן עֲלָךְ כֵּיצַד מַעֲרִימִין.