יבמות כ״ז

חָלַץ לַאֲחָיוֹת — לֹא נִפְטְרוּ צָרוֹת. הֵיכָא דְּקָיְימָא חֲלִיצָה דְּשִׁמְעוֹן חֲלִיצָה כְּשֵׁרָה, חָלֵיץ לַהּ רְאוּבֵן חֲלִיצָה פְּסוּלָה?

מַאי ״אֶחָד חוֹלֵץ לְכוּלָּן״ נָמֵי דְּקָאָמַר — אַאֶמְצָעִית. וְהָא ״כּוּלָּן״ קָאָמַר! כֵּיוָן דְּרוּבָּה גַּבֵּיהּ, קָרֵי לֵיהּ ״כּוּלָּן״. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כִּי קָאָמַר שְׁמוּאֵל חֲלִיצָה מְעַלְּיָא בְּעֵינַן — הָנֵי מִילֵּי לְמִיפְטַר צָרָתָהּ, אֲבָל מִפְטַרא נַפְשַׁהּ — פָּטְרָה.

גּוּפָא. אָמַר שְׁמוּאֵל: חָלַץ לַאֲחָיוֹת — לֹא נִפְטְרוּ צָרוֹת, לְצָרוֹת — נִפְטְרוּ אֲחָיוֹת. חָלַץ לְבַעֲלַת הַגֵּט — לֹא נִפְטְרָה צָרָה, לְצָרָה — נִפְטְרָה בַּעֲלַת הַגֵּט.

חָלַץ לְבַעֲלַת הַמַּאֲמָר — לֹא נִפְטְרָה צָרָה. לְצָרָה — נִפְטְרָה בַּעֲלַת מַאֲמָר.

מַאי שְׁנָא לַאֲחָיוֹת דְּלֹא נִפְטְרוּ צָרוֹת — דְּהָוְיָא (לוֹ) [לַהּ] אֲחוֹת אִשָּׁה בְּזִיקָה? חָלַץ לְצָרוֹת נָמֵי, לָא לִיפַּטְרוּ אֲחָיוֹת — דְּהָוְיָא לְהוּ צָרוֹת אֲחוֹת אִשָּׁה בְּזִיקָה! קָסָבַר שְׁמוּאֵל: אֵין זִיקָה.

וְהָא אָמַר שְׁמוּאֵל יֵשׁ זִיקָה! לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר אֵין זִיקָה קָאָמַר.

אִי הָכִי, חָלַץ לָאֲחָיוֹת, אַמַּאי לֹא נִפְטְרוּ צָרוֹת? בִּשְׁלָמָא צָרָה דְרָחֵל לָא תִּיפְּטַר, דְּכֵיוָן דְּחָלֵץ לַהּ לְלֵאָה, וַהֲדַר חָלֵץ לְרָחֵל, הָוְיָא לַהּ חֲלִיצָה דְּרָחֵל חֲלִיצָה פְּסוּלָה. אֶלָּא צָרָה דְלֵאָה תִּיפְּטַר!

מַאי ״לֹא נִפְטְרוּ צָרוֹת״ נָמֵי דְּקָאָמַר — אַצָּרָה דְרָחֵל. וְהָא ״צָרוֹת״ קָאָמַר! צָרוֹת דְּעָלְמָא.

אִי הָכִי: ״חָלַץ לְצָרוֹת נִפְטְרוּ אֲחָיוֹת״, וְאַצָּרַת רָחֵל מִי מִיפַּטְרָא? וְהָא תְּנַן: אָסוּר אָדָם בְּצָרַת קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ!

שְׁמוּאֵל נָמֵי, הִתְחִיל וְלֹא הִתְחִיל קָאָמַר: הִתְחִיל בַּאֲחָיוֹת — לֹא יִגְמוֹר בְּצָרוֹת, דִּתְנַן: אָסוּר אָדָם בְּצָרַת קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ. הִתְחִיל בְּצָרוֹת — יִגְמוֹר אַף בַּאֲחָיוֹת. דִּתְנַן: מוּתָּר אָדָם בִּקְרוֹבַת צָרַת חֲלוּצָתוֹ.

רַב אָשֵׁי אָמַר: לְעוֹלָם כִּדְקָאָמְרַתְּ, וּמִשּׁוּם דְּלָא אַלִּימָא זִיקָה לְשַׁוּוֹיֵי לְצָרָה כְּעֶרְוָה.

תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב אָשֵׁי: חָלַץ לָאֲחָיוֹת — לֹא נִפְטְרוּ צָרוֹת. הָא לְצָרוֹת — נִפְטְרוּ אֲחָיוֹת. מַאי טַעְמָא — לָאו מִשּׁוּם דְּקָסָבַר יֵשׁ זִיקָה, וְלָא אַלִּימָא זִיקָה לְשַׁוּוֹיַיהּ לְצָרָה כְּעֶרְוָה?

אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל: הָא מַנִּי — בֵּית שַׁמַּאי הִיא. דִּתְנַן: בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין הַצָּרוֹת לָאַחִין. אִי הָכִי, יַבּוֹמֵי נָמֵי תִּתְיַיבֵּם?

כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, דְּאָמַר: בּוֹאוּ וּנְתַקֵּן לָהֶן לַצָּרוֹת שֶׁיְּהוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַיבְּמוֹת. וְהָאָמַר מָר: לָא הִסְפִּיקוּ לִגְמוֹר אֶת הַדָּבָר עַד שֶׁנִּטְרְפָה הַשָּׁעָה! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אַחֲרָיו חָזְרוּ וְתִקְּנוּ.

אִיבַּעְיָא לְהוּ:

בַּעֲלַת הַגֵּט וּבַעֲלַת מַאֲמָר, אֵיזוֹ מֵהֶן קוֹדֶמֶת? בַּעֲלַת הַגֵּט עֲדִיפָא, מִשּׁוּם דְּאַתְחֵיל בַּהּ בַּחֲלִיצָה, אוֹ דִלְמָא: בַּעֲלַת מַאֲמָר עֲדִיפָא, מִשּׁוּם דִּקְרוֹבָה לְבִיאָה.

אָמַר רַב אָשֵׁי, תָּא שְׁמַע: וּמוֹדֶה רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁיֵּשׁ גֵּט אַחַר מַאֲמָר, וּמַאֲמַר אַחֵר גֵּט.

אִי גֵּט עֲדִיף — לָא לַיהֲנֵי מַאֲמָר אַבָּתְרֵיהּ, וְאִי מַאֲמָר עֲדִיף — לָא לַיהֲנֵי גֵּט אַבָּתְרֵיהּ, אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ: כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ, שְׁמַע מִינַּהּ.

אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: שְׁתֵּי אֲחָיוֹת יְבָמוֹת שֶׁנָּפְלוּ לִפְנֵי יָבָם אֶחָד, חָלַץ לָרִאשׁוֹנָה — הוּתְּרָה, חָלַץ לַשְּׁנִיָּיה — הוּתְּרָה.

מֵתָה רִאשׁוֹנָה — מוּתָּר בַּשְּׁנִיָּיה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מֵתָה שְׁנִיָּיה שֶׁמּוּתָּר בָּרִאשׁוֹנָה, מִשּׁוּם דְּהָוְיָא יְבָמָה שֶׁהוּתְּרָה וְנֶאֶסְרָה וְחָזְרָה וְהוּתְּרָה — תַּחְזוֹר לְהֶיתֵּירָהּ הָרִאשׁוֹן.

וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מֵתָה שְׁנִיָּיה — מוּתָּר בָּרִאשׁוֹנָה, אֲבָל מֵתָה רִאשׁוֹנָה — אָסוּר בַּשְּׁנִיָּיה. מַאי טַעְמָא? שֶׁכׇּל יְבָמָה שֶׁאֵין אֲנִי קוֹרֵא בָּהּ בִּשְׁעַת נְפִילָה ״יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ״ — הֲרֵי זוֹ כְּאֵשֶׁת אָח שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים, וַאֲסוּרָה.

וְרַב לֵית לֵיהּ הַאי סְבָרָא? וְהָאָמַר רַב: כׇּל אִשָּׁה שֶׁאֵין אֲנִי קוֹרֵא בָּהּ בִּשְׁעַת נְפִילָה ״יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ״ — הֲרֵי הִיא כְּאֵשֶׁת אָח שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים, וַאֲסוּרָה! הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּקָאֵי בְּאַפַּהּ אִיסּוּר אֲחוֹת אִשָּׁה דְּאוֹרָיְיתָא, אֲבָל הָכָא — זִיקָּה דְּרַבָּנַן הִיא.

אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא לְרַבִּי יוֹחָנָן: אַרְבָּעָה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵתוּ הַנְּשׂוּאִין אֶת הָאֲחָיוֹת — הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַיבְּמוֹת. וְאַמַּאי? לֵיקוּ חַד מִינַּיְיהוּ, לַחְלוֹץ לָהּ לִשְׁנִיָּיה, וְתִיהְוֵי רִאשׁוֹנָה לְגַבֵּי אִידַּךְ כִּיבָמָה שֶׁהוּתְּרָה וְנֶאֶסְרָה וְחָזְרָה וְהוּתְּרָה — תַּחְזוֹר לְהֶיתֵּירָהּ הָרִאשׁוֹן!

אֲמַר לֵיהּ: אֲחָיוֹת אֵינִי יוֹדֵעַ מִי שְׁנָאָן. וְלֵימָא לֵיהּ: מַאי ״חוֹלְצוֹת״ נָמֵי דְּקָתָנֵי — חוֹלֶצֶת חֲדָא! ״חוֹלְצוֹת״ קָתָנֵי.

וְלֵימָא לֵיהּ: מַאי ״חוֹלְצוֹת״ — חוֹלְצוֹת דְּעָלְמָא! ״הֲרֵי אֵלּוּ״ קָתָנֵי. וְלֵימָא: דַּחֲלֵיץ לַיהּ לְרִאשׁוֹנָה בְּרֵישָׁא! ״חוֹלְצוֹת״