יבמות ט׳ ב

דִּפְלִיגִי רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנַן, וְקָתָנֵי!

בְּנוֹלַד וּלְבַסּוֹף יִיבֵּם — לָא פְּלִיג רַבִּי שִׁמְעוֹן.

וְהָאָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: חָלוּק הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אַף בָּרִאשׁוֹנָה!

הָא אִיתּוֹתַב רַבִּי אוֹשַׁעְיָא.

וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, וְכֵן תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: בְּכוּלָּן אֲנִי קוֹרֵא בָּהֶן הָאֲסוּרָה לָזֶה — מוּתֶּרֶת לָזֶה, וְהָאֲסוּרָה לָזֶה — מוּתֶּרֶת לָזֶה, וַאֲחוֹתָהּ שֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַיבֶּמֶת.

וְרַב יְהוּדָה מְתַרְגֵּם מֵחֲמוֹתוֹ וְאֵילָךְ. אֲבָל שִׁיתָּא בָּבֵי דְּרֵישָׁא — לָא. מַאי טַעְמָא?

כֵּיוָן דְּבִתּוֹ

בְּאוּנְסִין מַשְׁכַּחַתְּ, בְּנִשּׂוּאִין לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ. בְּנִשּׂוּאִין קָמַיְירֵי, בְּאוּנְסִין לָא קָא מַיְירֵי.

וְאַבָּיֵי מְתַרְגֵּם אַף בִּתּוֹ מֵאֲנוּסָתוֹ — כֵּיוָן דְּאַשְׁכּוֹחֵי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ, אִי בָּעֲיָא מִן הָאוּנְסִין תִּהְוֵי, [אִי בָּעֲיָא מִן הַנִּשּׂוּאִין תִּהְוֵי]. אֲבָל אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ — לָא. מַאי טַעְמָא?

כֵּיוָן דִּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן הוּא דְּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ, לְרַבָּנַן לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ — בִּפְלוּגְתָּא לָא קָא מַיְירֵי.

וְרַב סָפְרָא מְתַרְגֵּם אַף אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ, וּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בְּשִׁיתָּא אַחִים, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.