יומא י״ד ב

רָאשֵׁי גִבְעוֹלִין וְיַזֶּה. אַבָּיֵי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי עֲקִיבָא, דְּעָבֵיד עֲבוֹדָה כּוּלֵּיהּ יוֹמָא, וּלְפַנְיָא מַדּוּ עֲלֵיהּ, וְטָבֵיל וְעָבֵיד הֶעֱרֵב הַשֶּׁמֶשׁ.

וּמַקְטִיר אֶת הַקְּטוֹרֶת וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת. אַלְמָא קְטוֹרֶת בְּרֵישָׁא וַהֲדַר נֵרוֹת. וּרְמִינְהוּ: מִי שֶׁזָּכָה בְּדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וּמִי שֶׁזָּכָה בַּמְּנוֹרָה, וּמִי שֶׁזָּכָה בַּקְּטוֹרֶת!

אָמַר רַב הוּנָא: מַאן תָּנָא תָּמִיד, רַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפָּה הוּא. וְהָא אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לֵיהּ, דִּתְנַן: בָּא לוֹ לְקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית — נוֹתֵן מִזְרָחָה צָפוֹנָה, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית — נוֹתֵן מַעֲרָבָה דָּרוֹמָה.

וְתָנֵי עֲלַהּ, רַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפָּה מְשַׁנֶּה בַּתָּמִיד: מִזְרָחִית צְפוֹנִית — נוֹתֵן מִזְרָחָה צָפוֹנָה. מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית — נוֹתֵן מַעֲרָבָה, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן דָּרוֹמָה.

אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאן תְּנָא סֵדֶר יוֹמָא — רַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפָּה הוּא.

וּרְמִי סֵדֶר יוֹמָא אַסֵּדֶר יוֹמָא, דִּתְנַן: פַּיִיס הַשֵּׁנִי — מִי שׁוֹחֵט, מִי זוֹרֵק, מִי מְדַשֵּׁן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וּמִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְנוֹרָה, וּמִי מַעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ. פַּיִיס הַשְּׁלִישִׁי — חֲדָשִׁים לַקְּטוֹרֶת בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ!

אָמַר אַבָּיֵי, לָא קַשְׁיָא: כָּאן בַּהֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת, כָּאן בַּהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת.

לְמֵימְרָא דְּבִקְטוֹרֶת מַפְסֵיק לְהוּ? וְהָא אַבָּיֵי מְסַדֵּר מַעֲרָכָה מִשְּׁמֵיהּ דִּגְמָרָא, בְּדַם הַתָּמִיד מַפְסֵיק לְהוּ! אָמְרִי, לָא קַשְׁיָא: הָהִיא לְאַבָּא שָׁאוּל, הָא לְרַבָּנַן. דְּתַנְיָא: לֹא יֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת וְאַחַר כָּךְ יַקְטִיר, אֶלָּא יַקְטִיר וְאַחַר כָּךְ יֵיטִיב. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: מֵטִיב, וְאַחַר כָּךְ מַקְטִיר.

מַאי טַעְמָא דְּאַבָּא שָׁאוּל? דִּכְתִיב: ״בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרוֹת״, וַהֲדַר ״יַקְטִירֶנָּה״. וְרַבָּנַן? מַאי קָאָמַר רַחֲמָנָא: