יומא ל״ג א

לְכָךְ שָׁנִינוּ: רוֹב אֶחָד בָּעוֹף וְרוֹב שְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה. וְכִי מֵאַחַר דַּאֲפִילּוּ פְּסוּלָא מִדְּרַבָּנַן לֵיכָּא, לְמָה לִי לְמָרֵק! מִצְוָה לְמָרֵק.

אַבָּיֵי מְסַדֵּר מַעֲרָכָה מִשְּׁמֵיהּ דִּגְמָרָא וְאַלִּיבָּא דְּאַבָּא שָׁאוּל: מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה קוֹדֶמֶת לְמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת, מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת קוֹדֶמֶת לְסִידּוּר שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים, וְסִידּוּר שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים קוֹדֵם לְדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וְדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי קוֹדֵם לַהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת,

וַהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת קוֹדֵם לְדַם הַתָּמִיד, וְדַם הַתָּמִיד קוֹדֵם לַהֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת, וַהֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת קוֹדֵם לִקְטוֹרֶת, וּקְטוֹרֶת קוֹדֵם לְאֵבָרִים, וְאֵבָרִים לְמִנְחָה, וּמִנְחָה לַחֲבִיתִּין, וַחֲבִיתִּין לִנְסָכִין,

וּנְסָכִין לְמוּסָפִין, וּמוּסָפִין לְבָזִיכִין, וּבָזִיכִין לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים״, ״עָלֶיהָ״ הַשְׁלֵם כׇּל הַקָּרְבָּנוֹת כּוּלָּן.

אָמַר מָר: מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה קוֹדֶמֶת לְמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת. מְנָא לַן? דְּתַנְיָא: ״הִיא הָעוֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כׇּל הַלַּיְלָה״ — זוֹ מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה. ״וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ״ — זוֹ מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת.

וְאֵיפוֹךְ אֲנָא! מִסְתַּבְּרָא מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה עֲדִיפָא, שֶׁכֵּן כַּפָּרָתָהּ מְרוּבָּה.

אַדְּרַבָּה, מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה עֲדִיפָא, שֶׁכֵּן מַכְנִיסִין מִמֶּנָּה לִפְנִים! אֲפִילּוּ הָכִי, כַּפָּרָתָהּ מְרוּבָּה עֲדִיפָא. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: אִי לָא מַשְׁכַּח עֵצִים לְמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה, מִי לָא מְעַיֵּיל מִמַּעֲרָכָה גְּדוֹלָה?!

מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת קוֹדֶמֶת לְסִידּוּר שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים. מְנָא לַן? דִּכְתִיב: ״וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר״. ״עָלֶיהָ״, וְלֹא עַל חֲבֶרְתָּהּ. מִכְּלָל דְּאִיתָא לַחֲבֶרְתַּהּ.

וְהַאי ״עָלֶיהָ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ! תְּרֵי ״עָלֶיהָ״ כְּתִיבִי.

סִידּוּר שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים קוֹדֵם לְדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. אַף עַל גַּב דְּהָכָא כְּתִיב ״בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר״, וְהָכָא כְּתִיב ״בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר״, אֲפִילּוּ הָכִי מַכְשִׁיר עָדִיף. מַכְשִׁיר מַאי נִיהוּ — שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים, וְהָא אָמְרַתְּ שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים לְמַעֲרָכָה גְּדוֹלָה אָזְלִי!

אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: שׁוּם עֵצִים. רָבִינָא אָמַר: הוֹאִיל וְהִתְחִיל בַּמַּעֲרָכָה, גּוֹמֵר. רַב אָשֵׁי אָמַר: אִי לָא מַשְׁכַּח עֵצִים לְמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה מִי לָא מְעַיֵּיל מִמַּעֲרָכָה גְּדוֹלָה?!

וְדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי קוֹדֵם לַהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת. מַאי טַעְמָא? אָמַר אַבָּיֵי: גְּמָרָא גְּמִירְנָא, סְבָרָא — לָא יָדַעְנָא. וְרָבָא אָמַר: כְּרֵישׁ לָקִישׁ. דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אֵין מַעֲבִירִין עַל הַמִּצְוֹת,