יומא ס״ח א

מָה לְהַלָּן, עַל יְדֵי נִיתּוּחַ וְלֹא עַל יְדֵי הֶפְשֵׁט, אַף כָּאן, עַל יְדֵי נִיתּוּחַ וְלֹא עַל יְדֵי הֶפְשֵׁט.

וְהָתָם מְנָא לַן? דְּתַנְיָא: ״וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ וְהוֹצִיא״ — מְלַמֵּד שֶׁמּוֹצִיאוֹ שָׁלֵם. יָכוֹל יִשְׂרְפֶנּוּ שָׁלֵם? נֶאֱמַר כָּאן: ״רֹאשׁוֹ וּכְרָעָיו״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: (״רֹאשׁ וּכְרָעַיִם״), מָה לְהַלָּן עַל יְדֵי נִיתּוּחַ, אַף כָּאן עַל יְדֵי נִיתּוּחַ.

אִי מָה לְהַלָּן עַל יְדֵי הֶפְשֵׁט, אַף כָּאן עַל יְדֵי הֶפְשֵׁט, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ״. מַאי תַּלְמוּדָא? אָמַר רַב פָּפָּא: כְּשֵׁם שֶׁפִּרְשׁוֹ בְּקִרְבּוֹ, כָּךְ בְּשָׂרוֹ בְּעוֹרוֹ.

מֵאֵימָתַי מְטַמְּאִין בְּגָדִים. תָּנוּ רַבָּנַן: ״יוֹצִיא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׂרְפוּ״.

לְהַלָּן אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם שָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת, וְכָאן אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם מַחֲנֶה אַחַת? אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר ״מִחוּץ לַמַּחֲנֶה״, לוֹמַר לָךְ: כֵּיוָן שֶׁיָּצָא חוּץ לְמַחֲנֶה אַחַת — מְטַמְּאִים בְּגָדִים.

וְהָתָם מְנָא לַן? דְּתַנְיָא: ״וְהוֹצִיא אֶת כׇּל הַפָּר״ — חוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת.

אַתָּה אוֹמֵר חוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא חוּץ לְמַחֲנֶה אַחַת? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר בְּפַר הָעֵדָה ״אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה״, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר ״וְשָׂרַף אוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר שָׂרַף אֵת הַפָּר הָרִאשׁוֹן״, וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה״ — לִיתֵּן לוֹ מַחֲנֶה שְׁנִיָּה.

וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר ״מִחוּץ לַמַּחֲנֶה״ בַּדֶּשֶׁן, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: ״אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן״, תֵּן לוֹ מַחֲנֶה שְׁלִישִׁית.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, הַאי ״מִחוּץ לַמַּחֲנֶה״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּאן ״מִחוּץ לַמַּחֲנֶה״ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״מִחוּץ לַמַּחֲנֶה״, מָה כָּאן חוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת, אַף לְהַלָּן חוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת. וּמָה לְהַלָּן בְּמִזְרָחָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם — אַף כָּאן בְּמִזְרָחָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם.

וְרַבָּנַן, הֵיכָא שָׂרֵיף לְהוּ? כִּדְתַנְיָא: הֵיכָן נִשְׂרָפִין?