זבחים ק״א א

וַחֲכָמִים עָשׂוּ חִיזּוּק לְדִבְרֵיהֶם יוֹתֵר מִשֶּׁל תּוֹרָה.

תָּנוּ רַבָּנַן: ״כִּי כֵן צֻוֵּיתִי״, ״כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי״, ״כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳״; ״כִּי כֵן צֻוֵּיתִי״ – בַּאֲנִינוּת יֹאכְלוּהָ, ״כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי״ – בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה אָמַר לָהֶן, ״כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳״ – לֹא מֵאֵלַיי אֲנִי אוֹמֵר.

וּרְמִינְהִי: מִפְּנֵי אֲנִינוּת נִשְׂרְפָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״כָּאֵלֶּה״!

אָמַר שְׁמוּאֵל: לָא קַשְׁיָא; הָא רַבִּי יְהוּדָה, הָא רַבִּי נְחֶמְיָה.

דְּתַנְיָא: מִפְּנֵי אֲנִינוּת שְׂרָפוּהָ, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״כָּאֵלֶּה״. דִּבְרֵי רַבִּי נְחֶמְיָה. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: מִפְּנֵי טוּמְאָה נִשְׂרְפָה. שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר מִפְּנֵי אֲנִינוּת נִשְׂרְפָה – (הָיוּ) [הָיָה] לִשְׁלׇשְׁתָּן שֶׁיִּשָּׂרְפוּ. דָּבָר אַחֵר: (הָיוּ) [הָיָה] רָאוּי לְאוֹכְלָן לָעֶרֶב. דָּבָר אַחֵר: וַהֲלֹא פִּינְחָס הָיָה עִמָּהֶן!

רָבָא אָמַר: אִידֵּי וְאִידֵּי רַבִּי נְחֶמְיָה, וְלָא קַשְׁיָא; כָּאן בְּקׇדְשֵׁי שָׁעָה, כָּאן בְּקׇדְשֵׁי דוֹרוֹת.

רַבִּי נְחֶמְיָה הֵיכִי מְתָרֵיץ לְהָנֵי קְרָאֵי, וְרַבָּנַן הֵיכִי מְתָרְצִי לְהוּ לְהָנֵי קְרָאֵי?

רַבִּי נְחֶמְיָה מְתָרֵיץ לְהוּ הָכִי: ״מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם״ – אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן: שֶׁמָּא נִכְנַס דָּמָהּ לִפְנַי וְלִפְנִים? אָמַר לוֹ: ״הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ״. שֶׁמָּא חוּץ לִמְחִיצָתָהּ יָצָאת? אָמַר לוֹ: בַּקֹּדֶשׁ הָיְתָה.

וְדִלְמָא בַּאֲנִינוּת אַקְרֵיבְתּוּהָ וּפְסַלְתּוּהָ? אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה, וְכִי הֵם הִקְרִיבוּ?! אֲנִי הִקְרַבְתִּי! וְאָמַר לוֹ: ״הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ״ וּבַקֹּדֶשׁ הָיָתָה – ״אָכוֹל תֹּאכְלוּ אוֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי״, בַּאֲנִינוּת יֹאכְלוּהָ.

אָמַר לוֹ: ״וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם, הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה׳״ – שֶׁמָּא לֹא שָׁמַעְתָּ אֶלָּא בְּקׇדְשֵׁי שָׁעָה?

דְּאִי בְּקׇדְשֵׁי דוֹרוֹת, קַל וְחוֹמֶר מִמַּעֲשֵׂר הַקַּל: וּמָה מַעֲשֵׂר הַקַּל, אָמְרָה תּוֹרָה: ״לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ״; בְּקׇדְשֵׁי דוֹרוֹת לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?!

מִיָּד ״וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו״ – הוֹדָה וְלֹא בּוֹשׁ מֹשֶׁה לוֹמַר ״לֹא שָׁמַעְתִּי״, אֶלָּא אָמַר: ״שָׁמַעְתִּי וְשָׁכַחְתִּי״.

וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הֵיכִי מְתָרְצִי לְהוּ? הָכִי מְתָרְצִי לְהוּ: ״מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם [הַקֹּדֶשׁ]״ – שֶׁמָּא נִכְנַס דָּמָהּ לִפְנַי וְלִפְנִים? אָמַר לוֹ: ״הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה״.

שֶׁמָּא חוּץ לִמְחִיצָתָהּ יָצָאת? אָמַר לוֹ: הֵן בַּקּוֹדֶשׁ הָיְתָה. וְדִילְמָא בַּאֲנִינוּת אַקְרֵיבְתּוּהָ וּפְסַלְתּוּהָ? אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה, הֵן הִקְרִיבוּהָ – דְּפָסְלָה בְּהוּ אֲנִינוּת?! אֲנִי הִקְרַבְתִּיהָ!

וְדִילְמָא אַגַּב מְרָרַיְיכוּ פְּשַׁעְתּוּ בַּהּ וְאִיטַּמַּאי? אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה, כָּךְ אֲנִי בְּעֵינֶיךָ, שֶׁאֲנִי מְבַזֶּה קׇדְשֵׁי שָׁמַיִם?! ״וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה״; וַאֲפִילּוּ אֵלֶּה וְכָאֵלֶּה – אֵין אֲנִי מְבַזֶּה קׇדְשֵׁי שָׁמַיִם!

אָמַר לוֹ: וְאִי ״הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ״, וּבַקּוֹדֶשׁ הָיְתָה – ״אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקּוֹדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי״, בַּאֲנִינוּת יֹאכְלוּהָ!

אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא לֹא שָׁמַעְתָּ אֶלָּא בַּלַּיְלָה; דְּאִי בַּיּוֹם – קַל וָחוֹמֶר מִמַּעֲשֵׂר הַקַּל: וּמָה מַעֲשֵׂר הַקַּל, אָמְרָה תּוֹרָה: ״לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ״; קוֹדֶשׁ חָמוּר – לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?!

מִיָּד ״וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה