זבחים קי״ז ב

וְחוֹבוֹת שֶׁקָּבוּעַ לָהֶן זְמַן.

מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר? דְּאָמַר קְרָא: ״לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם״ –

אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: כִּי עָיְילִיתוּ לָאָרֶץ ישראל – יְשָׁרוֹת תַּקְרִיבוּ, חוֹבוֹת לֹא תַּקְרִיבוּ. מְנָחוֹת וּנְזִירוֹת – יְשָׁרוֹת נִינְהוּ.

וְרַבָּנַן – אֵין מִנְחָה בְּבָמָה; נְזִירוֹת חוֹבוֹת נִינְהוּ.

אָמַר שְׁמוּאֵל: מַחְלוֹקֶת בְּחַטָּאת וְאָשָׁם, אֲבָל בְּעוֹלוֹת וּשְׁלָמִים – דִּבְרֵי הַכֹּל יְשָׁרוֹת נִינְהוּ, וְקָרְבִי.

מוֹתֵיב רַבָּה: חָזֶה וָשׁוֹק וּתְרוּמַת לַחְמֵי תוֹדָה – נוֹהֲגִין בְּבָמָה גְּדוֹלָה, וְאֵין נוֹהֲגִין בְּבָמָה קְטַנָּה. וְאִילּוּ הַזְּרוֹעַ בְּשֵׁלָה – שַׁיְּירַהּ;

אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בְּעוֹלָה וּשְׁלָמִים פְּלִיגִי, הָא מַנִּי – רַבָּנַן הִיא. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בְּחַטָּאת וְאָשָׁם פְּלִיגִי, הָא מַנִּי?

אֶלָּא אִי אִיתְּמַר, הָכִי אִיתְּמַר – אָמַר שְׁמוּאֵל: מַחְלוֹקֶת בְּעוֹלָה וּשְׁלָמִים, אֲבָל בְּחַטָּאת וְאָשָׁם – דִּבְרֵי הַכֹּל חוֹבוֹת נִינְהוּ, וְלָא קָרְבִי.

אָמַר מָר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כֹּל שֶׁהַצִּבּוּר מַקְרִיבִין בְּאֹהֶל וְכוּ׳.

מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן? אָמַר קְרָא: ״אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה״; אִישׁ – יְשָׁרוֹת הוּא דְּלִיקְרוּב, חוֹבוֹת לָא לִיקְרוּב; וְצִבּוּר – אֲפִילּוּ חוֹבוֹת לִיקְרוּב.