זבחים כ״א ב

אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ גְּזֵירַת שִׁיקּוּעַ.

וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קִידֵּשׁ יָדָיו לִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן – לְמָחָר אֵין צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ, שֶׁכְּבָר קִידֵּשׁ מִתְּחִילַּת עֲבוֹדָה.

בִּשְׁלָמָא לְרָבָא, דְּמוֹקֵים לְהָהִיא כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן – הָא כְּרַבִּי.

אֶלָּא לְאַבָּיֵי דְּמוֹקֵים לַהּ כְּרַבִּי – קַשְׁיָא דְּרַבִּי אַדְּרַבִּי: מַאי שְׁנָא הָתָם דִּמְשַׁקַּע לֵיהּ, וּמַאי שְׁנָא הָכָא דְּלָא מְשַׁקַּע לֵיהּ?

דִּמְסַלֵּק לֵיהּ וַהֲדַר מְשַׁקַּע לֵיהּ.

אִי הָכִי, ״לְמָחָר אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ״ – [אַמַּאי? אֵין צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ.]

לְמֵימְרָא דִּלְמַתִּירִין מִיחְזָא חֲזֵי?! הַיְינוּ דְּרַב חִסְדָּא!

אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מִצְוַת שִׁיקּוּעַ.

מֵיתִיבִי: לֹא הָיוּ רוֹאִין אוֹתוֹ וְלֹא שׁוֹמְעִין אֶת קוֹלוֹ, עַד שֶׁשּׁוֹמְעִים קוֹל שֶׁל עֵץ שֶׁעָשָׂה בֶּן קָטִין מוּכְנִי לַכִּיּוֹר, וְהֵן אוֹמְרִים: הִגִּיעַ [עֵת] קִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם מִן הַכִּיּוֹר. מַאי, לָאו דִּמְסַלֵּק לֵיהּ? אַלְמָא מְשַׁקַּע לֵיהּ!

לָא, דִּמְשַׁקַּע לֵיהּ. אִי דִּמְשַׁקַּע לֵיהּ – מִי מִשְׁתְּמַע קָלֵיהּ?! מְשַׁקַּע לֵיהּ בְּגִילְגְּלָא.

לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא: דִּמְשַׁקַּע לֵיהּ בְּחוּמַרְתֵּיהּ, כִּי הֵיכִי דְּלִישְׁתְּמַע קָלֵיהּ וְלִשְׁמְעִי וְלֵיתֵי. וְהָא הֲוָה גְּבִינִי כָּרוֹז! (בי) [אַבֵּי] תְּרֵי הֶיכֵּרֵי הֲווֹ עָבְדִי; דְּשָׁמַע מֵהַאי אָתֵי, וְשָׁמַע מֵהַאי אָתֵי.

גּוּפָא – אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: כׇּל כִּיּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּדֵי לְקַדֵּשׁ אַרְבָּעָה כֹּהֲנִים מִמֶּנּוּ – אֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְרָחֲצוּ מִמֶּנּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו וְגוֹ׳״.

מֵיתִיבִי: כׇּל הַכֵּלִים מְקַדְּשִׁין – בֵּין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רְבִיעִית,