זבחים ס״ב

וְלֹא עַל גַּבֵּי מְחִילּוֹת.

אָמַר רַב יוֹסֵף, לָאו הַיְינוּ דְּתַנְיָא: ״וַיָּכִינוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עַל מְכוֹנָתוֹ״ – שֶׁהִגִּיעוּ לְסוֹף מִדּוֹתָיו? וְהָכְתִיב: ״הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה׳ עָלַי הִשְׂכִּיל״!

אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף: קְרָא אַשְׁכַּח וּדְרַשׁ – ״וַיֹּאמֶר דָּוִיד: זֶה הוּא בֵּית ה׳ הָאֱלֹהִים, וְזֶה מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל״ – כִּי בַּיִת; מָה בַּיִת שִׁשִּׁים אַמָּה, אַף מִזְבֵּחַ שִׁשִּׁים אַמָּה.

בִּשְׁלָמָא בַּיִת – מִינַּכְרָא צוּרָתוֹ; אֶלָּא מִזְבֵּחַ – מְנָא יָדְעִי?

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: רָאוּ מִזְבֵּחַ בָּנוּי, וּמִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל עוֹמֵד וּמַקְרִיב עָלָיו. וְרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אָמַר: אֶפְרוֹ שֶׁל יִצְחָק רָאוּ, שֶׁמּוּנָּח בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: מִכׇּל הַבַּיִת כּוּלּוֹ הֵרִיחוּ רֵיחַ קְטֹרֶת, מִשָּׁם הֵרִיחוּ רֵיחַ אֵבָרִים.

אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשָׁה נְבִיאִים עָלוּ עִמָּהֶם מִן הַגּוֹלָה – אֶחָד שֶׁהֵעִיד לָהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶחָד שֶׁהֵעִיד לָהֶם עַל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶחָד שֶׁהֵעִיד לָהֶם שֶׁמַּקְרִיבִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּיִת.

בְּמַתְנִיתָא תָּנָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה נְבִיאִים עָלוּ עִמָּהֶן מִן הַגּוֹלָה – אֶחָד שֶׁהֵעִיד לָהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ וְעַל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶחָד שֶׁהֵעִיד לָהֶם שֶׁמַּקְרִיבִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּיִת, וְאֶחָד שֶׁהֵעִיד לָהֶם עַל הַתּוֹרָה – שֶׁתִּכָּתֵב אַשּׁוּרִית.

תָּנוּ רַבָּנַן: קֶרֶן וְכֶבֶשׁ וִיסוֹד וְרִיבּוּעַ – מְעַכְּבִין. מִדַּת אׇרְכּוֹ וּמִדַּת רׇחְבּוֹ וּמִדַּת קוֹמָתוֹ – אֵין מְעַכְּבִין. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב הוּנָא, אָמַר קְרָא: ״הַמִּזְבֵּחַ״; כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״הַמִּזְבֵּחַ״ – לְעַכֵּב.

אֶלָּא מֵעַתָּה, כִּיּוֹר לְרַבִּי וְסוֹבֵב לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה – הָכִי נָמֵי דִּמְעַכֵּב?! דִּכְתִיב: ״וְנָתַתָּה אֹתָהּ תַּחַת כַּרְכֹּב הַמִּזְבֵּחַ מִלְּמָטָּה״, וְתַנְיָא: אֵיזֶהוּ כַּרְכּוֹב? רַבִּי אוֹמֵר: זֶה כִּיּוּר, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: זֶה הַסּוֹבֵב!

אִין; דְּתַנְיָא: אוֹתוֹ הַיּוֹם נִפְגְּמָה קֶרֶן מִזְבֵּחַ, וְהֵבִיאוּ בּוּל שֶׁל מֶלַח וּסְתָמוּהוּ; וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁכָּשֵׁר לַעֲבוֹדָה, אֶלָּא שֶׁלֹּא יֵרָאֶה מִזְבֵּחַ פָּגוּם. שֶׁכׇּל מִזְבֵּחַ שֶׁאֵין לוֹ קֶרֶן וְכֶבֶשׁ וִיסוֹד וְרִיבּוּעַ – פָּסוּל. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַסּוֹבֵב.

תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ כַּרְכּוֹב? בֵּין קֶרֶן לְקֶרֶן, מְקוֹם הִילּוּךְ רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אַמָּה. אַטּוּ (הכהנים) [כֹּהֲנִים] בֵּין קֶרֶן לְקֶרֶן הֲווֹ אָזְלִי?! אֶלָּא אֵימָא: וּמְקוֹם הִילּוּךְ רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים – אַמָּה.

וְהָכְתִיב: ״תַּחַת כַּרְכֻּבּוֹ מִלְּמַטָּה עַד חֶצְיוֹ״! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: תְּרֵי הֲווֹ; חַד לְנוֹי, וְחַד לְכֹהֲנִים דְּלָא נִשְׁתַּרְקוּ.

מִדַּת אׇרְכּוֹ וּמִדַּת רׇחְבּוֹ וּמִדַּת קוֹמָתוֹ – אֵין מְעַכְּבִין. אָמַר רַבִּי מָנִי: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִפְחָתֶנּוּ מִמִּזְבֵּחַ שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה. וְכַמָּה? אָמַר רַב יוֹסֵף: אַמָּה. מַחֲכוּ עֲלֵיהּ: ״חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ״!

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: דִּלְמָא מְקוֹם מַעֲרָכָה קָאָמַר מָר? אֲמַר לֵיהּ: מָר דְּגַבְרָא רַבָּה הוּא, יָדַע מַאי קָאָמֵינָא. קָרֵי עֲלַיְיהוּ

״בְּנֵי קְטוּרָה״. בְּנֵי אֲחָתֵיהּ דְּרַבִּי טַרְפוֹן הָווּ יָתְבִי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי טַרְפוֹן, פָּתַח וְאָמַר: ״וַיּוֹסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ יוֹחָנִי״. אָמְרִי לֵיהּ: ״קְטוּרָה״ כְּתִיב! קָרֵי (עֲלֵיהֶם) [עֲלַיְהוּ] ״בְּנֵי קְטוּרָה״.

אָמַר אַבָּיֵי בַּר הוּנָא אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא: גְּזִירִין שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה – אוֹרְכָּן אַמָּה, וְרוֹחְבָּן אַמָּה, וְעוֹבְיָין כְּמַחַק גּוֹדֶשׁ סְאָה.

אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: בְּאַמָּה גְּדוּמָה. אָמַר רַב יוֹסֵף, וְלָאו הַיְינוּ דְּתַנְיָא: ״עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ״ – שֶׁלֹּא יְהוּ עֵצִים יוֹצְאִין מִן הַמִּזְבֵּחַ כְּלוּם?!

תְּנַן הָתָם: כֶּבֶשׁ הָיָה לִדְרוֹמָהּ שֶׁל מִזְבֵּחַ – אוֹרֶךְ שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם, עַל רוֹחַב שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב הוּנָא, אָמַר קְרָא: ״וְשָׁחַט אוֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפוֹנָה״ – שֶׁיְּהֵא יָרֵךְ בְּצָפוֹן, וּפָנָיו בַּדָּרוֹם.

אֵימָא: יָרֵךְ בַּצָּפוֹן וּפָנָיו בַּצָּפוֹן! אָמַר רָבָא: רָמֵי גַּבְרָא אַאַפֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אַדְּרַבָּה – תָּרֵיץ וְאוֹתֵיב גַּבְרָא!

אֲמַר לֵיהּ: ״רָבוּעַ״ כְּתִיב. וְהָא מִיבְּעֵי לֵיהּ דִּמְרַבַּע רַבּוֹעֵי! מִי כְּתִיב ״מְרוּבָּע״?! וְלִיטַעְמָיךְ, מִי כְּתִיב ״רָבוּץ״?! אֲמַר לֵיהּ: ״רָבוּעַ״ כְּתִיב – דְּמַשְׁמַע הָכִי וּמַשְׁמַע הָכִי.

וְתַנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא – דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״וּמַעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת קָדִים״ – כׇּל פִּינּוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה, לֹא יְהוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין לַמִּזְרָח.

וְאֵימָא שְׂמֹאל לַמִּזְרָח! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ; דְּתָנֵי רָמֵי בַּר (יְחִזְקִיָּה) [יְחֶזְקֵאל]: יָם שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה – ״עֹמֵד עַל שְׁנֵים עָשָׂר בָּקָר; שְׁלֹשָׁה פֹנִים צָפוֹנָה, וּשְׁלֹשָׁה פֹנִים יָמָּה, וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים נֶגְבָּה, וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים מִזְרָחָה״ – כׇּל פִּינּוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה, לֹא יְהוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין לַמִּזְרָח.

הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ! אִם כֵּן, ״פֹּנִים״ ״פֹּנִים״ לְמָה לִי?

שָׁאַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹסֵי בֶּן לָקוֹנְיָא אֶת רַבִּי יוֹסֵי: אוֹמֵר הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, אֲוִיר יֵשׁ בֵּין כֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ? אָמַר לוֹ: וְאַתָּה – אִי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן?! וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם״ – מָה דָּם בִּזְרִיקָה, אַף בָּשָׂר בִּזְרִיקָה!

אָמַר לוֹ: שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, עוֹמֵד בְּצַד מַעֲרָכָה – וְזוֹרֵק.

אָמַר לוֹ: כְּשֶׁהוּא זוֹרֵק – לְמַעֲרָכָה דְּלוּקָה הוּא זוֹרֵק, אוֹ לְמַעֲרָכָה שֶׁאֵינָהּ דְּלוּקָה הוּא זוֹרֵק? הֱוֵי אוֹמֵר: לְמַעֲרָכָה דְּלוּקָה הוּא זוֹרֵק! הָתָם מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר.

רַב פָּפָּא אָמַר: כִּי דָּם; מָה דָּם – אֲוִיר קַרְקַע מַפְסִיקוֹ, אַף בָּשָׂר – אֲוִיר קַרְקַע מַפְסִיקוֹ.

אָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁנֵי כְּבָשִׁים קְטַנִּים יוֹצְאִין מִן הַכֶּבֶשׁ, שֶׁבָּהֶן פּוֹנִים לַיְסוֹד וְלַסּוֹבֵב; וּמוּבְדָּלִין מִן הַמִּזְבֵּחַ מְלֹא נִימָא, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״סָבִיב״. וְרַבִּי אֲבָהוּ אָמַר: ״רָבוּעַ״.

וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב ״סָבִיב״, וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב ״רָבוּעַ״. דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״סָבִיב״ – הֲוָה אָמֵינָא דְּעָגֵיל מִעְגָּל; כְּתַב רַחֲמָנָא ״רָבוּעַ״. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״רָבוּעַ״ – הֲוָה אָמֵינָא דַּאֲרִיךְ וְקַטִּין; כְּתַב רַחֲמָנָא ״סָבִיב״.

תְּנַן הָתָם: הַכֶּבֶשׁ וְהַמִּזְבֵּחַ – שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם. הָנֵי שִׁיתִּין וְאַרְבְּעָה הָווּ! נִמְצָא פּוֹרֵחַ אַמָּה עַל יְסוֹד וְאַמָּה עַל סוֹבֵב.