זבחים ע׳ ב

כְּשֶׁבָּא בְּדֶרֶךְ זוֹ – הִיא בִּטְהוֹרָה, וּכְשֶׁבָּא בְּדֶרֶךְ זוֹ – הִיא בִּטְמֵאָה; תַּלְמוּד לוֹמַר: ״טְרֵפָה״ – מִי שֶׁיֵּשׁ בְּמִינָהּ טְרֵיפָה.

אוֹצִיא אֶת הַטְּמֵאָה – שֶׁאֵין בְּמִינָהּ טְרֵיפָה, וְלֹא אוֹצִיא אֶת הַחַיָּה שֶׁיֵּשׁ בְּמִינָהּ טְרֵיפָה! תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאָכֹל לֹא תֹאכְלוּהוּ״ – מִי שֶׁחֶלְבָּהּ אָסוּר וּבְשָׂרָהּ מוּתָּר, יָצָא חַיָּה שֶׁחֶלְבָּהּ וּבְשָׂרָהּ מוּתָּר.

אֲמַר לֵיהּ רַב יַעֲקֹב בַּר אַבָּא לְרָבָא: אֶלָּא מֵעַתָּה – נִבְלַת בְּהֵמָה טְהוֹרָה הוּא דִּמְטַמְּאָה, נִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה לָא מְטַמְּאָה?! אֲמַר לֵיהּ: כַּמָּה סָבֵי שַׁבֵּישְׁתּוּ בַּהּ! סֵיפָא אֲתָאן לְנִבְלַת עוֹף טָמֵא.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא טִיהֵר רַבִּי מֵאִיר אֶלָּא בִּתְמִימִין, אֲבָל בְּבַעֲלֵי מוּמִין לָא. וְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: אֲפִילּוּ בְּבַעֲלֵי מוּמִין. אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַב בִּיבִי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מְטַהֵר הָיָה רַבִּי מֵאִיר בְּבַעֲלֵי מוּמִין, וַאֲפִילּוּ בַּאֲוָוזִין וְתַרְנְגוֹלִין.

בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: עָרַף עֵז, מַהוּ?

אֲוָוזִין וְתַרְנְגוֹלִין טַעְמָא מַאי – דְּמִינָא דְּעוֹפוֹת נִינְהוּ, אֲבָל עֵז לָאו מִינָא דְּעֶגְלָה נִינְהוּ; אוֹ דִילְמָא מִינָא דִּבְהֵמָה הוּא?

יָתֵיב רַב דִּימִי וְקָאָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא, אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִכְּלָל דְּעֶגְלָה עֲרוּפָה טְהוֹרָה הִיא?! אֲמַר לֵיהּ: אִין, אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: כַּפָּרָה כְּתִיב בָּהּ כְּקָדָשִׁים.

מֵתִיב רַב נָתָן אֲבוּהּ דְּרַב הוּנָא (בַּר נָתָן): ״וְאָכֹל לֹא תֹאכְלוּהוּ״ – אֵין לִי אֶלָּא חֵלֶב שֶׁאָסוּר בַּאֲכִילָה וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה; חֵלֶב שֶׁל שׁוֹר הַנִּסְקָל וְעֶגְלָה עֲרוּפָה – מִנַּיִן?

תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כׇּל חֵלֶב״.

וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ עֶגְלָה עֲרוּפָה טְהוֹרָה הִיא – הִיא טְהוֹרָה וְחֶלְבָּהּ טָמֵא?!

הֵיכָא דַּעֲרַף מִיעְרָף – לָא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ; כִּי אִיצְטְרִיכָא, הֵיכָא דְּשַׁחְטַהּ מִישְׁחָט.

וְתֵיהָנִי לֵיהּ שְׁחִיטָה לְטַהֲרָהּ מִידֵּי נְבֵלָה! לָא צְרִיכָא, שֶׁמֵּתָה.

מִכְּלָל דְּמֵחַיִּים אֲסוּרָה? אִין. אָמַר רַבִּי יַנַּאי: גְּבוּל שָׁמַעְתִּי וְשָׁכַחְתִּי, וְנָסְבִין חַבְרַיָּיא לְמֵימַר: יְרִידָתָהּ לְנַחַל אֵיתָן הִיא אוֹסַרְתָּהּ.

הֲדַרַן עֲלָךְ חַטַּאת הָעוֹף

מַתְנִי׳ כׇּל הַזְּבָחִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּחַטָּאוֹת הַמֵּתוֹת אוֹ בְּשׁוֹר הַנִּסְקָל, אֲפִילּוּ אַחַת בְּרִיבּוֹא – יָמוּתוּ כּוּלָּן. נִתְעָרְבוּ בְּשׁוֹר שֶׁנֶּעֶבְדָה בּוֹ עֲבֵירָה, אוֹ