זבחים פ״ב ב

מָקוֹם שֶׁיְּהֵא מְשׁוּלָּשׁ בְּדָם, בְּבָשָׂר, בְּאֵימוּרִים.

וְלֹא תְּהֵא מַחְשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בַּחוּץ מִקַּל וָחוֹמֶר: וּמָה מְקוֹם שֶׁפָּסַל דָּם שֶׁבִּפְנִים אֶת שֶׁבַּחוּץ – אֵין מַחְשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בִּפְנִים, מְקוֹם שֶׁלֹּא פָּסַל דָּם שֶׁבַּחוּץ אֶת שֶׁבְּפָנִים – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא פּוֹסֵל מַחְשָׁבָה בַּחוּץ?

תַּלְמוּד לוֹמַר: ״שְׁלִישִׁי״ – חוּץ לִזְמַנּוֹ, ״פִּגּוּל״ – חוּץ לִמְקוֹמוֹ.

בָּשָׂר [הַיּוֹצֵא לַחוּץ – פָּסוּל], הַנִּכְנָס לִפְנִים – כָּשֵׁר.

שֶׁיְּהֵא בַּדִּין שֶׁפָּסוּל: וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא פָּסַל דָּם שֶׁבַּחוּץ אֶת שֶׁבִּפְנִים – בָּשָׂר הַיּוֹצֵא לַחוּץ פָּסוּל, מְקוֹם שֶׁפָּסַל דָּם שֶׁבִּפְנִים אֶת שֶׁבַּחוּץ – בָּשָׂר הַנִּכְנָס בִּפְנִים אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּפְסוֹל?

הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״מִדָּמָהּ״ – דָּמָהּ וְלֹא (בשר) [בְּשָׂרָהּ].

קַל וָחוֹמֶר מֵעַתָּה: וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁפָּסַל דָּם שֶׁבִּפְנִים אֶת שֶׁבַּחוּץ – בָּשָׂר הַנִּכְנָס לְפָנִים כָּשֵׁר; מָקוֹם שֶׁלֹּא פָּסַל דָּם שֶׁבַּחוּץ אֶת שֶׁבִּפְנִים – בָּשָׂר הַיּוֹצֵא לַחוּץ אֵינוֹ דִּין שֶׁכָּשֵׁר?!

הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ״ – כֵּיוָן שֶׁיָּצָא בָּשָׂר חוּץ לִמְחִיצָתוֹ, נֶאֱסָר.

תָּנוּ רַבָּנַן: ״פְּנִימָה״ – אֵין לִי אֶלָּא פְּנִימָה, הֵיכָל מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה״.

וְיֹאמַר ״קֹדֶשׁ״, וְאַל וְיֹאמַר ״פְּנִימָה״! אָמַר רָבָא: בָּא זֶה וְלִימֵּד עַל זֶה; מִידֵּי דְּהָוֵה אַ״תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר״.

דְּתַנְיָא: ״תּוֹשָׁב״ – זֶה קָנוּי קִנְיַן עוֹלָם, ״שָׂכִיר״ – זֶה קָנוּי קִנְיַן שָׁנִים.

יֹאמַר ״תּוֹשָׁב״ וְאַל יֹאמַר ״שָׂכִיר״, וַאֲנִי אוֹמֵר: קָנוּי קִנְיַן עוֹלָם אֵינוֹ אוֹכֵל, קָנוּי קִנְיַן שָׁנִים לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?

אִילּוּ כֵּן, הָיִיתִי אוֹמֵר: ״תּוֹשָׁב״ – זֶה קָנוּי קִנְיַן שָׁנִים, אֲבָל קְנוּי קִנְיַן עוֹלָם יְהֵא אוֹכֵל; בָּא ״שָׂכִיר״ וְלִימֵּד עַל ״תּוֹשָׁב״, שֶׁזֶּה קָנוּי קִנְיַן עוֹלָם וְזֶה קָנוּי קִנְיַן שָׁנִים – וְאֵינוֹ אוֹכֵל.

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: בִּשְׁלָמָא הָתָם – תְּרֵי גוּפֵי נִינְהוּ; וְאַף עַל גַּב דַּהֲוָה לֵיהּ לִקְרָא לְמִכְתַּב ״נִרְצָע לֹא יֹאכַל״, וְאִידַּךְ אָתֵי בְּקַל וָחוֹמֶר – מִילְּתָא דְּאָתְיָא בְּקַל וָחוֹמֶר טָרַח וְכָתַב לַהּ קְרָא. אֶלָּא הָכָא, כֵּיוָן (דְּאִיכָּא) דְּאִיפְּסֵל בְּהֵיכָל, (הָכָא) לִפְנַי וְלִפְנִים מַאי בָּעֵי?

אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְדֶרֶךְ מְשׁוּפָּשׁ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: וְהָא הֲבָאָה כְּתִיב בֵּיהּ! אֶלָּא אָמַר רָבָא: כֹּל מִידֵּי דְּחַשֵּׁיב עֲלֵיהּ לִפְנַי וְלִפְנִים – לָא מִיפְּסֵל בְּהֵיכָל.

בָּעֵי רָבָא: פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר וּשְׂעִיר עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהִכְנִיס דָּמָן לִפְנַי וְלִפְנִים – מַהוּ?

מִי אָמְרִינַן: ״אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה״ – כֹּל הֵיכָא דְּקָרֵינַן ״אֶל הַקֹּדֶשׁ״ קָרֵינַן לֵיהּ ״פְּנִימָה״, כֹּל הֵיכָא דְּלָא קָרֵינַן ״אֶל הַקֹּדֶשׁ״ לָא קָרֵינַן ״פְּנִימָה״; אוֹ דִלְמָא שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָן הוּא?

וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָן הוּא – פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁהִזָּה מִדָּמָן עַל הַבַּדִּים, וְהוֹצִיאָן לַהֵיכָל וְהִכְנִיסָן, מַהוּ?

מִי אָמְרִינַן מְקוֹמָן הוּא, אוֹ דִלְמָא הוֹאִיל וּנְפַק נְפַק?

וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר הוֹאִיל וּנְפַק נְפַק – הִזָּה מִדָּמָן עַל הַפָּרֹכֶת,