זבחים פ״ח ב

הוּגְּעוּ לְנֶתֶר וְאָהָל – אַף בְּמַיִם אֵין מְכַבְּסִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אֵין מְכַבְּסִין אוֹתָן כׇּל עִיקָּר, שֶׁאֵין עֲנִיּוּת בִּמְקוֹם עֲשִׁירוּת.

תָּנוּ רַבָּנַן: מְעִיל – כּוּלּוֹ שֶׁל תְּכֵלֶת הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעַשׂ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת״. שׁוּלָיו כֵּיצַד? מֵבִיא תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי שְׁזוּרִין, וְעוֹשֶׂה אוֹתָן כְּמִין רִימּוֹנִים שֶׁלֹּא פִּיתְּחוּ פִּיהֶן, וּכְמִין קוֹנָאוֹת שֶׁל קְנָסוֹת שֶׁבְּרָאשֵׁי תִינוֹקוֹת.

וּמֵבִיא שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זַגִּין שֶׁבָּהֶן שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם עִינְבָּלִין, וְתוֹלֶה בָּהֶן שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה בְּצַד זֶה וּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מִצַּד זֶה. רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה: שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה הָיוּ – שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה מִצַּד זֶה וּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה מִצַּד זֶה.

אָמַר רַבִּי עִינְיֹנִי בַּר שָׂשׂוֹן: כְּמַחְלוֹקֶת כָּאן כָּךְ מַחְלוֹקֶת בְּמַרְאוֹת נְגָעִים, דִּתְנַן: מַרְאוֹת נְגָעִים – רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס אוֹמֵר: שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה, עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר: שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם.

וְאָמַר רַבִּי עִינְיֹנִי בַּר שָׂשׂוֹן: לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת קׇרְבָּנוֹת לְפָרָשַׁת בִּגְדֵי כְהוּנָּה? לוֹמַר לָךְ: מָה קׇרְבָּנוֹת מְכַפְּרִין, אַף בִּגְדֵי כְהוּנָּה מְכַפְּרִין.

כְּתוֹנֶת – מְכַפֶּרֶת עַל שְׁפִיכוּת (דם) [דָּמִים], שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם״. מִכְנָסַיִם – מְכַפֶּרֶת עַל גִּילּוּי עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד [לְכַסּוֹת (אֶת) בְּשַׂר עֶרְוָה]״. מִצְנֶפֶת – מְכַפֶּרֶת עַל גַּסֵּי הָרוּחַ. מִנַּיִן? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: יָבֹא דָּבָר שֶׁבַּגּוֹבַהּ, וִיכַפֵּר עַל גּוֹבַהּ.

אַבְנֵט – מְכַפֵּר עַל הִרְהוּר הַלֵּב, הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ. חוֹשֶׁן – מְכַפֵּר עַל הַדִּינִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט״. אֵפוֹד – מְכַפֵּר עַל עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים״.

מְעִיל – מְכַפֵּר עַל לָשׁוֹן הָרָע. מִנַּיִן? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: יָבֹא דָּבָר שֶׁבַּקּוֹל, וִיכַפֵּר עַל קוֹל הָרָע. וְצִיץ – מְכַפֵּר עַל עַזּוּת פָּנִים; בְּצִיץ כְּתִיב: ״וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן״, וּבְעַזּוּת פָּנִים כְּתִיב: ״וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ״.

אִינִי?! וְהָא אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שְׁנֵי דְּבָרִים לֹא מָצִינוּ לָהֶן כַּפָּרָה בְּקׇרְבָּנוֹת, וּמָצִינוּ לָהֶן כַּפָּרָה מִמָּקוֹם אַחֵר; וְאֵלּוּ הֵן: שְׁפִיכוּת דָּמִים וְלָשׁוֹן הָרָע!

שְׁפִיכוּת דָּמִים – מֵעֶגְלָה עֲרוּפָה, וְלָשׁוֹן הָרָע – מִקְּטֹרֶת. דְּתָנֵי רַב חֲנַנְיָה: מִנַּיִן לִקְטֹרֶת שֶׁמְּכַפֶּרֶת? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם״.

וְתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: עַל מָה קְטֹרֶת מְכַפֶּרֶת? עַל לָשׁוֹן הָרָע. יָבֹא דָּבָר שֶׁבַּחֲשַׁאי, וִיכַפֵּר עַל מַעֲשֶׂה חֲשַׁאי.

קַשְׁיָא לָשׁוֹן הָרָע אַלָּשׁוֹן הָרָע, קַשְׁיָא שְׁפִיכוּת דָּמִים אַשְּׁפִיכוּת דָּמִים!

לָא קַשְׁיָא; הָא דִּידִיעַ מַאן קַטְלֵיהּ, הָא דְּלָא יְדִיעַ מַאן קַטְלֵיהּ. אִי דִּידִיעַ מַאן קַטְלֵיהּ – בַּר קְטָלָא הוּא! בְּמֵזִיד וְלָא אַתְרוֹ בֵּיהּ.

וְלָשׁוֹן הָרָע אַלָּשׁוֹן הָרָע נָמֵי לָא קַשְׁיָא – הָא בְּצִינְעָא, הָא בְּפַרְהֶסְיָא.

הֲדַרַן עֲלָךְ הַמִּזְבֵּחַ מְקַדֵּשׁ