זבחים צ״ט

גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר קְרָא: ״הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכְלֶנָּה״ – כֹּהֵן הַמְחַטֵּא יֹאכַל, שֶׁאֵינוֹ מְחַטֵּא אֵינוֹ אוֹכֵל.

וּכְלָלָא הוּא?! וַהֲרֵי מִשְׁמָרָה כּוּלָּהּ – דְּאֵין מְחַטְּאִין, וְאוֹכְלִין! רָאוּי לְחִיטּוּי קָאָמְרִינַן.

הֲרֵי קָטָן – דְּאֵינוֹ רָאוּי לְחִיטּוּי, וְאוֹכֵל! אֶלָּא מַאי ״יֹאכְלֶנָּה״ – יְחַלְּקֶנָּה. רָאוּי לְחִיטּוּי – חוֹלֵק, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְחִיטּוּי – אֵינוֹ חוֹלֵק.

הֲרֵי בַּעַל מוּם – דְּאֵינוֹ רָאוּי לְחִיטּוּי, וְחוֹלֵק! בַּעַל מוּם רַחֲמָנָא רַבְּיֵיהּ: ״כׇּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים״ – לְרַבּוֹת בַּעַל מוּם.

וְאֵימָא: ״כׇּל זָכָר״ – לְרַבּוֹת טְבוּל יוֹם! מִסְתַּבְּרָא בַּעַל מוּם הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי, שֶׁכֵּן אוֹכֵל.

אַדְּרַבָּה – טְבוּל יוֹם הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי, דִּלְאוּרְתָּא מִיחְזָא חֲזֵי! הַשְׁתָּא מִיהָא הָא לָא חֲזֵי.

רַב יוֹסֵף אָמַר: מִכְּדֵי מַאי ״יֹאכְלֶנָּה״ – יְחַלְּקֶנָּה; לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״יְחַלְּקֶנָּה״! מַאי ״יֹאכְלֶנָּה״? שְׁמַע מִינַּהּ: רָאוּי לַאֲכִילָה – חוֹלֵק, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה – אֵינוֹ חוֹלֵק.

בָּעֵי רֵישׁ לָקִישׁ: בַּעַל מוּם וְהוּא טָמֵא, מַהוּ שֶׁיַּחְלְקוּ לוֹ? כֵּיוָן דְּלָא חֲזֵי וְרַחֲמָנָא רַבְּיֵיהּ – לָא שְׁנָא, מָה לִי טָמֵא מָה לִי בַּעַל מוּם; אוֹ דִלְמָא, רָאוּי לַאֲכִילָה חוֹלֵק, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה אֵינוֹ חוֹלֵק?

אָמַר רַבָּה, תָּא שְׁמַע: כֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב אוֹנֵן, וְאֵינוֹ אוֹכֵל, וְאֵינוֹ חוֹלֵק לֶאֱכוֹל לָעֶרֶב. שְׁמַע מִינַּהּ: רָאוּי לַאֲכִילָה בָּעֵינַן! שְׁמַע מִינַּהּ.

בָּעֵי רַב אוֹשַׁעְיָא: טָמֵא בְּקׇרְבְּנוֹת צִיבּוּר, מַהוּ שֶׁיַּחְלְקוּ לוֹ? מִי אָמְרִינַן: ״הַמְחַטֵּא״ אָמַר רַחֲמָנָא – וְהַאי נָמֵי מֵחֵטְא הוּא; אוֹ דִלְמָא, רָאוּי לַאֲכִילָה חוֹלֵק, שֶׁאֵין רָאוּי לַאֲכִילָה אֵינוֹ חוֹלֵק?

אָמַר רָבִינָא, תָּא שְׁמַע: כֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב אוֹנֵן, וְאֵינוֹ אוֹכֵל, וְאֵינוֹ חוֹלֵק לֶאֱכוֹל לָעֶרֶב. שְׁמַע מִינַּהּ: רָאוּי לַאֲכִילָה בָּעֵינַן! שְׁמַע מִינַּהּ.

אוֹנֵן נוֹגֵעַ וְאֵינוֹ מַקְרִיב כּוּ׳. אוֹנֵן נוֹגֵעַ?! וּרְמִינְהִי: אוֹנֵן וּמְחוּסַּר כִּיפּוּרִים – צְרִיכִין טְבִילָה לַקּוֹדֶשׁ!

אָמַר רַבִּי אַמֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָא קַשְׁיָא; כָּאן בְּשֶׁטָּבַל, כָּאן בְּשֶׁלֹּא טָבַל.

וְכִי טָבַל מַאי הָוֵי? הָא הָדְרָא עֲלֵיהּ אֲנִינוּת; דְּאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: אוֹנֵן שֶׁטָּבַל – אֲנִינוּתוֹ חוֹזֶרֶת עָלָיו!

לָא קַשְׁיָא; הָא דְּאַסַּח דַּעְתֵּיהּ, הָא דְּלָא אַסַּח דַּעְתֵּיהּ.

הֶיסַּח הַדַּעַת – שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי בָּעֵי; דְּאָמַר רַבִּי יוֹסְטַאי בְּרַבִּי מָתוּן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֶיסַּח הַדַּעַת – צָרִיךְ הַזָּאָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי!

לָא קַשְׁיָא; הָא דְּאַסַּח דַּעְתֵּיהּ מִטְּמֵא מֵת, הָא דְּאַסַּח דַּעְתֵּיהּ מִטְּמֵא שֶׁרֶץ.

טְמֵא שֶׁרֶץ – טָמֵא מְעַלְּיָיא הוּא, הֶעֱרֵב שֶׁמֶשׁ בָּעֵי! וְעוֹד, אֲפִילּוּ תְּרוּמָה נָמֵי!

אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: בְּאוֹמֵר נִשְׁמַרְתִּי מִדָּבָר הַמְטַמְּאֵנִי, וְלֹא נִשְׁמַרְתִּי מִדָּבָר הַפּוֹסְלֵנִי.

וּמִי אִיכָּא נְטִירוּתָא לְפַלְגָא?! אִין; וְהָתַנְיָא: עוֹדֵהוּ הַסַּל עַל רֹאשׁוֹ

וּמַגְרֵיפָה בְּתוֹכוֹ, וְאָמַר: ״לִבִּי עַל הַסַּל וְאֵין לִבִּי עַל הַמַּגְרֵיפָה״ – הַסַּל טָהוֹר וְהַמַּגְרֵיפָה טְמֵאָה.

וּתְטַמֵּא מַגְרֵיפָה לְסַל! אֵין כְּלִי מְטַמֵּא כְּלִי. וּתְטַמֵּא מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ! אָמַר רָבָא: בְּאוֹמֵר שְׁמַרְתִּיהָ מִדָּבָר הַמְטַמְּאָהּ, וְלֹא שְׁמַרְתִּיהָ מִדָּבָר הַפּוֹסְלָהּ.

אִיגַּלְגַּל מִילְּתָא, וּמְטַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל. אֲמַר לְהוּ, לָא שְׁמִיעַ לְהוּ הָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר רַבִּי: הָאוֹכֵל שְׁלִישִׁי שֶׁל תְּרוּמָה – אָסוּר לֶאֱכוֹל וּמוּתָּר לִיגַּע?

אַלְמָא בַּאֲכִילָה עֲבוּד רַבָּנַן מַעֲלָה, בִּנְגִיעָה לָא עֲבוּד רַבָּנַן מַעֲלָה!

וְאֵינוֹ חוֹלֵק לֶאֱכוֹל כּוּ׳. מִיפְלָג הוּא דְּלָא פְּלִיג, וְכִי מְזַמְּנִי לֵיהּ – אָכֵיל;

וּרְמִינְהִי: אוֹנֵן (וּמְחוּסַּר כִּיפּוּרִים) – טוֹבֵל וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ לָעֶרֶב, אֲבָל לֹא בְּקָדָשִׁים!

אָמַר רַב יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי: לָא קַשְׁיָא; כָּאן בְּפֶסַח, כָּאן בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה.

בְּפֶסַח – אַיְּידֵי דְּאָכֵיל פֶּסַח, אָכֵיל נָמֵי קָדָשִׁים. בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה – דְּלָא חֲזֵי, לָא חֲזֵי. וּמַאי ״אֲבָל לֹא בְּקָדָשִׁים״? אֲבָל לֹא בְּקָדָשִׁים שֶׁל כׇּל הַשָּׁנָה.

רַב אַסִּי אָמַר: לָא קַשְׁיָא; כָּאן שֶׁמֵּת לוֹ מֵת בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר וּקְבָרוֹ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, כָּאן שֶׁמֵּת לוֹ מֵת בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר וּקְבָרוֹ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר; יוֹם קְבוּרָה לָא תָּפֵיס לֵילוֹ מִדְּרַבָּנַן.

מַאן תַּנָּא אֲנִינוּת לַיְלָה מִדְּרַבָּנַן? רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּתַנְיָא: אֲנִינוּת לַיְלָה מִדִּבְרֵי תוֹרָה. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אוֹנֵן אֵינוֹ מִדִּבְרֵי תוֹרָה, אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. תֵּדַע – שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ: אוֹנֵן טוֹבֵל וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ לָעֶרֶב, אֲבָל לֹא בַּקֳּדָשִׁים.

וְסָבַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אֲנִינוּת לַיְלָה מִדְּרַבָּנַן?! וְהָתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אוֹנֵן אֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ קׇרְבְּנוֹתָיו. מַאי, לָאו וַאֲפִילּוּ בְּפֶסַח? לָא; לְבַר מִפֶּסַח.

וְהָתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״שְׁלָמִים״ – כְּשֶׁהוּא שָׁלֵם מֵבִיא, וְאֵינוֹ מֵבִיא כְּשֶׁהוּא אוֹנֵן. מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַתּוֹדָה? מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הַתּוֹדָה, שֶׁכֵּן נֶאֱכֶלֶת בְּשִׂמְחָה כִּשְׁלָמִים.

מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הָעוֹלָה? מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הָעוֹלָה, שֶׁכֵּן בָּאָה בְּנֶדֶר וּבִנְדָבָה כִּשְׁלָמִים. מִנַּיִן לְרַבּוֹת בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר וָפֶסַח? מְרַבֶּה אֲנִי בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר וָפֶסַח, שֶׁכֵּן אֵינָן בָּאִין עַל חֵטְא. מִנַּיִן לְרַבּוֹת חַטָּאת וְאָשָׁם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זֶבַח״.

מִנַּיִן לְרַבּוֹת הָעוֹפוֹת וְהַמְּנָחוֹת וְהַיַּיִן וְהָעֵצִים וְהַלְּבוֹנָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״שְׁלָמִים קׇרְבָּנוֹ״; כׇּל קׇרְבְּנוֹת שֶׁהוּא מֵבִיא – כְּשֶׁהוּא שָׁלֵם מֵבִיא, וְאֵינוֹ מֵבִיא כְּשֶׁהוּא אוֹנֵן.

קָתָנֵי מִיהָא פֶּסַח!

אָמַר רַב חִסְדָּא: פֶּסַח – כְּדִי נַסְבֵיהּ.

רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: מַאי פֶּסַח – שַׁלְמֵי פֶסַח. אִי הָכִי, הַיְינוּ שְׁלָמִים! תְּנָא שְׁלָמִים הַבָּאִין מֵחֲמַת פֶּסַח, וּתְנָא שְׁלָמִים הַבָּאִין מֵחֲמַת עַצְמָן.

דְּאִי לָא תְּנָא שְׁלָמִים הַבָּאִין מֵחֲמַת פֶּסַח, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּמֵחֲמַת פֶּסַח אָתֵי – כְּגוּפֵיהּ דְּפֶסַח דָּמֵי; קָא מַשְׁמַע לַן.

רַב מָרִי אָמַר: