תנ״ך
דניאל ג׳:א׳-י״ח
חלק מ: פרק ג׳
קריאה: ציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים בתרגוםציטוטים בתרגוםרש״י
נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא עֲבַד צְלֵם דִּֽי־דְהַב רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁת אֲקִימֵהּ בְּבִקְעַת דּוּרָא בִּמְדִינַת בָּבֶֽל׃
רש״י
פתיה אמין שית אקימה וגו'. אם אין עביו אלא שש היאך יכול לעמוד בגובה אמין שתין אמר רב ביבי מעמידין אותו ונופל עד שהביאו כל זהב של ירושלים ושפכו דימוס על רגליו לקיים מה שנאמ' (יחזקאל ז) וזהבם לנידה יהיה:
בבקעת דורא. שם מקום:
וּנְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא שְׁלַח לְמִכְנַשׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּֽפַחֲוָתָא אֲדַרְגָּזְרַיָּא גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא תִּפְתָּיֵא וְכֹל שִׁלְטֹנֵי מְדִֽינָתָא לְמֵתֵא לַחֲנֻכַּת צַלְמָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּֽא׃
רש״י
לאחשדרפניא. דוכסין:
פחותא. שלטונין:
אדרגזריא גדבריא וגו'. כולם שם עכו"ם הם:
לחנוכת צלמא. תחלת עבודותיו:
בֵּאדַיִן מִֽתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּֽפַחֲוָתָא אֲדַרְגָּזְרַיָּא גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא תִּפְתָּיֵא וְכֹל שִׁלְטֹנֵי מְדִֽינָתָא לַחֲנֻכַּת צַלְמָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא (וקאמין) [וְקָֽיְמִין] לׇקֳבֵל צַלְמָא דִּי הֲקֵים נְבֻכַדְנֶצַּֽר׃
וְכָרוֹזָא קָרֵא בְחָיִל לְכוֹן אָֽמְרִין עַֽמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּֽא׃
רש״י
וכרוזא קרא בחיל. הכרוז יוצא בכח גדול:
לכון אמרין עממיא. לכם כל העמים והלשונות אומרים מכרוז מצות המלך במשלחת המלך:
בְּעִדָּנָא דִּֽי־תִשְׁמְעוּן קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא (קיתרס) [קַתְרוֹס] שַׂבְּכָא פְסַנְתֵּרִין סוּמְפֹּנְיָא וְכֹל זְנֵי זְמָרָא תִּפְּלוּן וְתִסְגְּדוּן לְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּֽא׃
רש״י
בעדנא דתשמעון קל קרנא משרוקיתא. קול הקרן שורקת כמו (זכריה י׳:ח׳) אשרקה להם ואקבצם:
קתרוס סבכא וגו'. כולם כלי זמר הם:
זני זמרא. מיני זמר למינו ת"א לזנוהי:
וּמַן־דִּי־לָא יִפֵּל וְיִסְגֻּד בַּהּ־שַׁעֲתָא יִתְרְמֵא לְגֽוֹא־אַתּוּן נוּרָא יָקִֽדְתָּֽא׃
רש״י
אתון נורא. גומא שעושין לשרוף בה אבנים לסיד והוא כבשן שבכל המקרא:
כׇּל־קֳבֵל דְּנָה בֵּהּ־זִמְנָא כְּדִי שָֽׁמְעִין כׇּֽל־עַמְמַיָּא קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא (קיתרס) [קַתְרוֹס] שַׂבְּכָא פְּסַנְטֵרִין וְכֹל זְנֵי זְמָרָא נָֽפְלִין כׇּֽל־עַֽמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא סָֽגְדִין לְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּֽא׃
רש״י
כל קבל דנה. כל עומת זו שנזהרו במצות המלך על כך:
בה זמנא. בו בזמן שישמעו קול הזמר שהוא לסימן שיבואו המשתחוים להשתחוות נפלין כל עממיא וגו':
כׇּל־קֳבֵל דְּנָה בֵּהּ־זִמְנָא קְרִבוּ גֻּבְרִין כַּשְׂדָּאִין וַאֲכַלוּ קַרְצֵיהוֹן דִּי יְהוּדָיֵֽא׃
רש״י
כל קבל דנה. כל עומת זו שראו שונאי היהודי' שיש שעה להלשין עליהם:
קריבו גוברין כשדאין ואכלו קרצהון. הלשינו עליהם, לא תלך רכיל (ויקרא י״ט:ט״ז) מתרגמינן ולא תיכול קורצין, ואומר אני שכן היתה דת של הולכי רכיל לאכול לגימא במקום שמלשינין שם והוא סימן קיום דברים שמאותה שעה יש עליהם לברר דבריהם ולאמת לשון הרע שאמרו ואותה סעודה נקראת אכילת קורצין לשון קורץ בעיניו (משלי ו׳:י״ג) שהוא לסימן לשון הרע:
עֲנוֹ וְאָמְרִין לִנְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִֽי׃
רש״י
ענו ואמרין. צוחו כל עניה שבמקרא לשון קול רם הוא:
(אנתה) [אַנְתְּ] מַלְכָּא שָׂמְתָּ טְּעֵם דִּי כׇל־אֱנָשׁ דִּֽי־יִשְׁמַע קָל קַרְנָא מַשְׁרֹקִיתָא (קיתרס) [קַתְרוֹס] שַׂבְּכָא פְסַנְתֵּרִין (וסיפניה) [וְסוּפֹּנְיָה] וְכֹל זְנֵי זְמָרָא יִפֵּל וְיִסְגֻּד לְצֶלֶם דַּהֲבָֽא׃
רש״י
שמת טעם. גזרת דבר:
וּמַן־דִּי־לָא יִפֵּל וְיִסְגֻּד יִתְרְמֵא לְגֽוֹא־אַתּוּן נוּרָא יָקִֽדְתָּֽא׃
אִיתַי גֻּבְרִין יְהוּדָאיִן דִּֽי־מַנִּיתָ יָתְהוֹן עַל־עֲבִידַת מְדִינַת בָּבֶל שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ לָא־שָׂמֽוּ (עליך) [עֲלָךְ] מַלְכָּא טְעֵם (לאלהיך) [לֵֽאלָהָךְ] לָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא סָגְדִֽין׃
רש״י
איתי. יש:
יהודאין. משבט יהודה:
אלך. אלה: לא שמו:
עלך מלכא טעם. לא חשו לתת עצה לעצמן לחוש על גזרותיך:
בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר בִּרְגַז וַחֲמָא אֲמַר לְהַיְתָיָה לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ הֵיתָיוּ קֳדָם מַלְכָּֽא׃
רש״י
אמר להיתיה. צוה להביא:
היתיו. הובאו:
עָנֵה נְבֽוּכַדְנֶצַּר וְאָמַר לְהוֹן הַצְדָּא שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ לֵֽאלָהַי לָא אִֽיתֵיכוֹן פָּֽלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימֶת לָא סָֽגְדִֽין׃
רש״י
הצדא. שמא גזרותי צדו ושממה ודבר רק היא בעיניכם אתם שדרך מישך ועבד נגו אשר לאלוהי אינכם עובדים, ה"א של הצדא משמשת בלשון תמיהה:
די הקמת. שהקמותי:
כְּעַן הֵן אִֽיתֵיכוֹן עֲתִידִין דִּי בְעִדָּנָא דִּֽי־תִשְׁמְעוּן קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא (קיתרס) [קַתְרוֹס] שַׂבְּכָא פְּסַנְתֵּרִין וְסוּמְפֹּנְיָה וְכֹל ׀ זְנֵי זְמָרָא תִּפְּלוּן וְתִסְגְּדוּן לְצַלְמָא דִֽי־עַבְדֵת וְהֵן לָא תִסְגְּדוּן בַּהּ־שַׁעֲתָא תִתְרְמוֹן לְגֽוֹא־אַתּוּן נוּרָא יָקִֽדְתָּא וּמַן־הוּא אֱלָהּ דִּי יְשֵֽׁיזְבִנְכוֹן מִן־יְדָֽי׃
רש״י
כען הן איתיכון עתידין. עתה הנכם עתידים על כרחכם לקבל זו עליכם:
והן לא תסגדון. ואם לא תשתחוו תהיו מושלכים:
לגו. לתוך:
ומן הוא אלה. ומי הוא שום אלוה שיציל אתכם מידי:
עֲנוֹ שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ וְאָמְרִין לְמַלְכָּא נְבֽוּכַדְנֶצַּר לָֽא־חַשְׁחִין אֲנַחְנָא עַל־דְּנָה פִּתְגָם לַהֲתָבוּתָֽךְ׃
רש״י
למלכא נבוכדנצר. למה הוזכר שמו אלא כך אמרו לו אם לקבל עלינו גזירתך לתת מסין וארנוניות וגולגליות אתה מלך עלינו אם לכפור בהקב"ה נבוכדנצר שפל אנשים בעינינו ובזוי עם אתה:
לא חשחין אנחנא. לא חוששין אנו על זאת ליטול עצה מה להשיבך כי המענה מוכן ושגור בפינו:
הֵן אִיתַי אֱלָהַנָא דִּֽי־אֲנַחְנָא פָֽלְחִין יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַנָא מִן־אַתּוּן נוּרָא יָקִֽדְתָּא וּמִן־יְדָךְ מַלְכָּא יְשֵׁיזִֽב׃
רש״י
יכיל לשזבותנא. יכול להצילנו מכל צרה:
מן אתון נורא. ומן ידך מלכא ישזיב מן הכבשן ומן ידך יציל:
וְהֵן לָא יְדִיעַ לֶהֱוֵא־לָךְ מַלְכָּא דִּי (לאלהיך) [לֵֽאלָהָךְ] לָא־[אִיתַנָא] (איתינא) פָֽלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא נִסְגֻּֽד׃ {פ}
רש״י
והן לא. ואם לא יחפוץ להציל גופינו ידיע להוי לך:
לאן עכשיו
להמשיך לקרוא
- פתוחה: באדין נבוכדנצר פרשה פתוחה
- פרק ג׳
עבד וגו'. מלאה לבו לעשות צלם של זהב: