דברי הימים ב י׳:י״ב-ט״ז

כי היתה נסבה. למען הקים ה' את דברו כמו שמפורש (במלכים א יא) להסיר ממנו י' השבטים וליתן לירבעם וזהו לא יסור שבט מיהודה (ראשית מ"ט) לא ירד ממלכותו עד כי יבא שילה פתרון עד כי יבא יהודה שילה להמליך שם רחבעם ושם לו יקהת עמים להמליכו ושם נחלקה המלכות ואבד מלכות של עשר' השבטים ושכם עיר קטנה סמוכה לשילה כדכתיב (סוף שופטים) והנה חג לה' בשילה מימים ימימה במסילה העולה מבית אל שכמה וכתיב בירמיה משכם ומשילה ולכבוד משכן שילה נאספים לשכם שהוא ראוי לאסיפת בני אדם וסמוכה לשילה וכשנאספים בשכם אז יסור שבט מיהודה ששם המלכות נחלקה:

because it was brought about, etc. so that the Lord God might establish His word as is delineated in I Kings (11:31–37), to remove from him the ten tribes and to give them to Jeroboam, and this is the meaning of (Gen. 49:10): “The scepter will not depart from Judah” [meaning that] he will not be banished from his kingdom, “until he comes to Shiloh,” meaning until Judah comes to Shiloh to crown Rehoboam there, and there “peoples will gather to him” to crown him, and there the kingdom was divided, and the reign over the ten tribes was lost. Now Shechem is a small city adjacent to Shiloh, as it is written at the end of Judges (21:19): “Behold, there is a sacrifice before the Lord in Shiloh from time to time, etc. on the east side of the highway that goes up from Beth-El to Shechem,” and it is written in Jeremiah (41:5): “from Shechem (and) from Shiloh,” and in honor of the Tabernacle of Shiloh, they would gather in Shechem, which was fit for the people to assemble in, and it adjoined Shiloh. And when they would assemble in Shechem, the scepter would depart from Judah, for there the kingdom was divided.

לאהליך ישראל. מוסב על מה לנו חלק בדוד מה לעזוב אהלינו ולילך אחריו לא כן אלא לכו כל ישראל איש לאהליו:

Each man to your homes, O Israel This refers back to, “What share do we have in David?” Why should we leave our homes and follow him? Not so, but all Israel, return each man to his home.

עתה ראה ביתך דוד. מוסב על ולא נחלה בבן ישי כלומר אין לנו בו נחלה אלא בבית המקדש שבירושלים שאנו זובחים בו ולראות בו בשלש רגלים:

Now see your house, David This refers back to, “And no heritage in Jesse’s son,” i.e., we have no heritage in him, but in the Temple in Jerusalem, where we sacrifice and appear on the three Pilgrimage Festivals.

ראה ביתך דוד. אין אנו צריכין לו לילך שם יהיה לך לבדך (וכל זה לא נראה לי) אלא ראה ביתך דוד אי איפשנו לא בך ולא בבית המקדש שלך:

see your house, David We do not need it to go there. Let it be yours alone. (But all this does not appeal to me) but, “See your house, David we have no desire either in you or in your Temple.”