דברי הימים ב י״ח:כ״ג-י״ט:א׳

הנך רואה. שיהרג אחאב:

Behold you will see that Ahab will be killed.

שימו זה בית הכלא. ואע"פ שלא ראינו שנתנו קודם לכן בבית הכלא אלא מתוך שאמר השיבוהו תוכל לומר שנתנו קודם לכן בבית הכלא ואם תרצה לומר שלא נתנוהו קודם לכן מעולם לא תקשה לך והשיבוהו כי כן דרך המקראות כמו (תהילים ט׳:י״ח) ישובו רשעים לשאולה וכן הרבה:

Place this person in prison We did not see that he incarcerated him in prison previously, but since he says, “and return him,” you may say that he had placed him in prison beforehand. If, however, you wish to say that they had never placed him in prison prior to this, “and return him” should not cause you any difficulty, because this is the style of the Scriptures, like (Ps. 9:18): “May the wicked return to the grave,” and many similar other cases.

לחם לחץ ומים לחץ. דוגמא (בישעיה כ) לחם צר ומים לחץ:

a scant amount of bread, etc. An example of this is (Isa. 30: 20): “scant bread and water of oppression.”

התחפש ובא. פתרון צריך אני להתנכר ולהתחפש בבגדים אחרים שלא יכירוני שאני מלך ישראל כי חשש לדברי מיכיהו שאמר לו אם שוב תשוב בשלום וגו' ואמר ליהושפט אני רוצה להשתנות עצמי ולבוא במלחמה שיש לי לחוש שמא שמעו ארמים מה שאמר מיכיהו אם שוב תשוב בשלום ולא יסבו להלחם כי אם עלי:

disguise myself and go The meaning is: “I must make myself like a stranger and disguise myself in other clothes, so that they do not recognize that I am the king of Israel,” for he was wary of Micaiah’s words, saying, “If you return in peace, etc.” And he said to Jehoshaphat, “I wish to disguise myself and go to war, for I fear that the Arameans heard that Micaiah said, ‘If you return in peace,’ and they will attack only me.”

ואתה לבש בגדיך. תכסיסי מלכות ושריונות וכלי מלחמה של מלכות כי אין לחוש בדברי הנביא כי אם מלך ישראל לבדו כי כן הגידו מרגלים שלו דברי מיכיהו:

but you may wear your garb The royal costume and the coat of mail and the royal weapons, for there is no need for anyone to be wary of the prophet’s words except the king of Israel, for his [the king of Aram’s] spies told [him] the words of Micaiah.

ויזעק יהושפט. אחר בני דגלו וחיילותיו שיבאו לעזור לו כמו אות אריה שבדגלו או דגל בני יהודה וכן מנהג כשנלחמים שני גדודים מכנה כל גדוד וגדוד שם א' לסימן לדגלו לצורך הגדוד שעמו שאם יתפרדו איש מעל אחיו או יתערבו הגדודים זה בזה יצעקו כל גדוד וגדוד שם סימן שלו ויכירו בקול הסימן ויתקבצו כולם יחד ויהיו באגודה אחת כבראשונה ולא שצעק לאלהיו וכן מוכיח (במלכים א כ״ב:ל״ב) ויזעק יהושפט ולא נאמר לשם וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו אך כתיב שם ויהי כראות שרי הרכב כי לא היה מלך ישראל, שהכירו והבינו מיד כשצעק אחר הסימן של דגלו כדמפרש כמו שהכירוהו וישובו מעליו כצווי מלך ארם ומה' הוא שהכירוהו:

and Jehoshaphat cried out He called to his troop and his armies to come to his aid, [using] the sign of the lion on his banner or the banner of the sons of Judah. And so is the custom when two troops engage in battle: each troop gives a name to the insignia of its division for the troop that is with it, so that if they separate from each other or if the troops mingle with one another, each troop shouts the name of its insignia, and they recognize the insignia and all gather together and become one group as originally. He did not, however, cry out to his God, as is proven from I Kings (22:32), for there it does not say, “and the Lord helped him, and God enticed them away from him,” but it is written, And it was when the officers of the chariots saw that he was not the king of Israel for they immediately recognized and understood when he cried out the insignia of his division, as was explained. As soon as they recognized him, they turned away from him in accordance with the order of the king of Aram, and it was from the Lord that they recognized him.

ואיש משך בקשת. איש ישראל מתכוין לירות במחנה ארם ובלא כוונתו:

And a man drew his bow An Israelite man intended to shoot at the camp of Aram, and inadvertently

ויך. החץ את המלך ישראל:

and it hit The arrow [hit] the king of Israel.

בין הדבקים ובין השרין. בין אותה רצועה שמדביקין הכובע שעל ראשו לשריון ואין לומר מצרי הי' כי למי נתכוין והלא מלך ארם צוה לא תלחמו את הקטן ואת הגדול כי אם את מלך ישראל לבדו ואף לו לא נתכוין שהרי כתיב לתומו אלא בעל כרחו י"ל ישראל היה המורה ונתכוין לירות במחנה ארם ולפי תומו הכה את מלך ישראל:

between the scales and the coat of mail between the thong with which they attach the helmet on his head to the coat of mail. We cannot say that he was a heathen, because whom was he aiming at? Did not the king of Aram command, “Attack neither small nor great, except the king of Israel”? And he did not even aim at him, for it is written, “innocently.” Perforce, you must say that the archer was an Israelite who intended to shoot at the camp of Aram, and inadvertently hit the king of Israel.

ויאמר לרכב. למנהיג את המרכבה:

and he said to the charioteer to the one who drives the chariot.

והוצאתני מן המחנה. כלומר מן המערכה הזו הראשונה והושיבני במערכות האחרונות:

and carry me out of the camp i.e., away from these front lines, and take me to the rear lines.

ותעל המלחמה. נסתלקה ולא הוזק אחד מישראל כי אם מלך ישראל לבדו כדבר הנביא שאמר (לעיל ב יח) לא אדונים לאלה ישובו איש לביתו בשלום לשלום לא נאמר כי נהרג אחאב:

And the battle withdrew It withdrew, and not one of Israel was hurt except the king of Isra el, in accordance with the word of the prophet, (above verse 16): “These have no master. Let them return each one to his house in peace.” It does not say לְשָלוֹם, because Ahab was slain.

מעמיד במרכבה. החזיק ועמד במרכבה שלא יבינו ישראל מכתו ויברחו ותחילת נפילה ניסה:

was standing in the chariot He exerted himself and stood up so that the Israelites should not realize that he was wounded and flee, for the beginning of defeat is fleeing.