דברי הימים ב ל״ו:י״ח-כ״א

וכל כלי בית האלהים הגדולים והקטנים. שנותרו מגלות יהויקים ויכניה:

And all the vessels of the House of God, both large and small which were left over from the exiles of Jehoiakim and Jeconiah.

ויהיו לו ולבניו לעבדים עד מלוך מלכות פרס. ולמה עד מלכות פרס כי עד מלכות פרס עד אותו הזמן לא נתפייסה הארץ את שבתותי' והוא שכתוב (ויקרא כו) כל ימי השמה תשבות:

and they became vassals to him and to his sons until the reign of the kingdom of Persia And why until the kingdom of Persia? Because until that time, the land was not appeased for its Sabbaths, as it is written (Lev. 26:35): “As long as it is desolate, it will rest.”

עד רצתה הארץ את שבתותיה. תרצה, כי קודם לכן לא רצתה הארץ שבתותיה:

until the land was appeased for its Sabbaths Because prior to that, the land was not appeased for its Sabbaths.

כל ימי השמה שבתה למלאת שבעים שנה. של שמיטה ויובל שבטלו ישראל בארץ וכנגדן גלו שבעים שנה אותן שבעים שבתה ארץ ישראל שנים שהכעיסו ישראל בארצם ארבע מאות ושלשים שנה מהם ג' מאות ותשעים משנכנסו לארץ עד שגלו ממנה עשרת השבטים ואתה מוצא אותם מפורשים מאתים וארבעים ושלשה משמלך ירבעם עד שהגלה הושע בן אלה ובימי שפוט השופטים שהכעיסו קי"א שנים והשאר סתומים הוא שנא' (ביתזקאל ד') ואתה שכב על צדך השמאלי ושמת את עון בית ישראל וגו' שלש מאות ותשעים יום וגו' וכלית את אלה ושכבת על צדך הימני שנית ונשאת את עון בית יהודה ארבעים יום יום לשנה מלמד שחטאו בית יהודה משגלו עשרת השבטים עד שחרבה ירושלים ארבעים שנה כיצד עשרים ושתים של מנשה כדכתיב (מלכים ב כ״א:ג׳) ככל אשר עשה אחאב ואחאב מלך כ"ב שנים ול"ג עשה תשובה הרי נ"ה מלך, ושתים דאמון וי"א דיהויקים הרי ל"ה שנה ונבואה זו נאמרה ליחזקאל בשנה החמישית לצדקיהו הרי ארבעים סך כולם מישראל ויהודה ארבע מאות ושלשים הרי לארבע מאות שנה ס"ד שמיטין ויובלות ל"ה שנים הרי ה' שמיטין הרי ס"ט ושנת היובל האחרונה נחשבה להם לעון שהרי בעונם גלו ממנה הרי שבעים שנה מקודשים של שמיטה שלא שמטום ישראל לפיכך גלו שבעים שנה לקיים מה שנאמר (ויקרא כ"ז) אז תרצה הארץ את שבתותיה כך מפורש בסדר עולם וכאן מסיים בזה דברי הימים לפי שאמר למלאות שבעים שנה הוצרך לומר כאן פסוקים אלו ושל עזרא (תחלתו) להודיענו כשכלו אותן שבעים שנה היאך חזר הגלגל שחזרו לארצם לכך הוצרך לומר כאן בשנת אחת לכורש מלך פרס עד מי בכם מכל עמו ויעל ולכך נוספת וי"ו זו של ובשנת לפי שספר דניאל מפסיק בנתים שהרי ספר עזרא משוך וסדור אחר ספר דניאל וכך וי"ו מוסב מזה לזה:

all the days of its desolation it rested until the completion of seventy years [corresponding to] the Sabbatical and Jubilee years that Israel had neglected to observe in the land, and corresponding to them they were exiled for seventy years. The land of Israel rested for those seventy years. The Israelites provoked [God] in their land for 430 years. These included 390 years from the time they entered the land until the ten tribes were exiled therefrom, and they are explained (as follows): 243 years from the time Jeroboam ascended the throne until Hoshea the son of Elah was exiled, and 111 years during the administration of the judges, when they provoked [Him], and the rest are obscure. That is what is stated in Ezekiel (4:4ff.): “And you shall lie on your left side, and you shall place the iniquity of the house of Israel, etc., 390 days, etc. And when you complete these, you shall lie on your right a second time, and you shall bear the iniquity of the house of Judah, 40 days, a day for a year, a day for a year.” This teaches that the house of Judah sinned from the time that the ten tribes were exiled until Jerusalem was destroyed, for 40 years. How so? Twenty-two years of Manasseh, as it is written (II Kings 21:3): “according to all that Ahab did,” and Ahab reigned 22 years (and he [Manasseh] repented for thirty-three years, totaling fifty-five years.) Add 2 years of Amon, and 11 of Jehoiakim, totaling thirty-five years, and this prophecy was transmitted to Ezekiel in the 5th year of Zedekiah, totaling 40 years. The sum total of them all, of both Israel and Judah, is 430 years. Note that there are 64 Sabbatical and Jubilee years in 400 years. There are 5 Sabbatical years in 35 years, totaling 69, and the last Jubilee year was counted for them as iniquity, for because of their iniquity they were exiled therefrom. Hence the 70 hallowed years of Shemittah that Israel did not observe. They were consequently exiled for seventy years to fulfill what was said, (Lev. 26:34): “Then the land will be appeased regarding its Sabbaths.” So it is explained in Seder Olam (see ch. 26). Chronicles is concluded with this since he says: “until the completion of seventy years.” He had to state these verses and those of Ezra (in the beginning) to let us know that when those seventy years were over, “the wheel rotated” and they returned to their land. He therefore said here: “in the first year of Cyrus, the king of Persia” until “Who among you is of all His people, etc., and he may ascend.” The reason that the “vav” [and] of “And in the first year” is added, is because the Book of Daniel intervenes, for the book of Ezra continues in sequence after the Book of Daniel, and this “vav” connects them together.”