תנ״ך
הושע א׳
חלק מ: פתוחה: ויאמר יהוה
קריאה: ציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים בתרגוםציטוטים בתרגוםרש״י
דְּבַר־יְהֹוָה ׀ אֲשֶׁר הָיָה אֶל־הוֹשֵׁעַ בֶּן־בְּאֵרִי בִּימֵי עֻזִּיָּה יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה וּבִימֵי יָרׇבְעָם בֶּן־יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃
רש״י
ובימי ירבעם בן יואש. מבני יהוא ואף הוא מלך עם עוזיה ויותם אלא שגרמה לו זכות להמנות עם הצדיקים הללו לפי שלא קבל לשון הרע על עמוס כמו שמפורש בפסחים בפ' האשה (דף טז) שנאמר (עמוס ז׳:י׳) וישלח אמציה וגומר קשר עליך עמוס וגו':
and in the days of Jeroboam the son of Joash He was of the sons of Jehu [i.e., a great grandson of Jehu], and he too reigned with Uzziah and Jotham, but a meritorious deed caused him to be counted with these righteous men, since he did not heed slander concerning Amos, as is explained in Pesachim, in the chapter entitled הָאִשָּׁה, “The woman” (87b), as it is stated: “(Amos 7:10) And Amaziah sent etc. ‘Amos has conspired against you etc.’”
תְּחִלַּת דִּבֶּר־יְהֹוָה בְּהוֹשֵׁעַ {פ}
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל־הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח־לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּֽי־זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי יְהֹוָֽה׃
רש״י
תחלת דבר ה' בהושע. רבותינו אמרו תחילה לארבעה נביאים שנתנבאו (בימים הללו) הושע ישעיה עמוס ומיכה ישעיה נתנבא שנאמר (ישעיה ו) וינועו אמות הסיפים וגומר והוא היה יום שנתנגע עוזיה שנכנס להיכל שרעשו העליונים לשורפו ותחתונים לבולעו כעונשן של עדת קרח שהיו בהם בלועין ושרופים בעמוס נאמר שנתים לפני הרעש והושע קדם לכולם ומיכה היה אחרון לכולם שנאמר בו (מיכה א) בימי יותם אחז יחזקיה ולא נאמר בו עוזיה, ופשוטו של מקרא תחילת דיבור שנדבר הקב"ה עם הושע אמר לו כן:
At the beginning of the Lord’s speaking to Hosea Lit. in the beginning the Lord spoke to Hosea. Therefore, our Rabbis stated: The first of the four prophets who prophesied (in these days): Hosea, Isaiah, Amos, and Micah. [Parshandatha reads: in the days of Uzziah. Michah, in fact, is not mentioned as having prophesized in the days of Uzziah, but only in the days of Jotham, Ahaz and Hezekiah; this will be explained further. In Pesachim 87a, we read: at that time] Isaiah prophesized [at the time of the earthquake (Parshandatha)], as it is stated: (Isaiah 6:4) “And the doorposts quaked etc.” And that was the day that Uzziah was stricken when he entered the Temple, for the ethereal beings clamored to burn him, and the earthly beings to swallow him as the punishment of Korah’s company, among which there were [some] swallowed up and [some] burned. Concerning Amos, it is stated: (Amos 1:1) “Two years before the earthquake.” [Amos, accordingly, preceded Isaiah.] And Micah was the last of all of them, for it is said concerning him: (Micah 1:1) “In the days of Jotham, Ahaz, and Hezekiah,” and Uzziah is not mentioned in his regard (Cf. Pesachim 87a; Seder Olam, ch. 20; Tanhuma Tzav 13; Rashi, Isaiah 6:4). But the simple meaning of the verse is: At the beginning of the speech which the Holy One, blessed be He, spoke to Hosea, he said this to him.
קח לך אשת זנונים. רבותינו אמרו כמשמעו לפי שאמר על ישראל החליפם באומה אחרת כמו שמפורש בפסחים ר"פ האשה:
take yourself a wife of harlotry Our Rabbis said: This is to be explained according to its apparent meaning: Since he said about Israel, “Exchange them for another nation,” as is explained in Pesachim at the beginning of the chapter entitled האשה, “The woman” (87a).
וילדי זנונים. שתלד לך ילדים שיהיו ספיקי ממזרות, ויונתן תירגם איתנבי נבואה על יתבי קרתא טעוותא וקח האמור כאן ל' לימוד הוא למד אותן לשוב בתשובה:
and children of harlotry For she will bear you children who will be of possible illegitimacy. And Jonathan paraphrased: Prophesy a prophecy about the inhabitants of the cities of idolatry. The word קַח, stated here is an expression of teaching, [derived from לֶקַח, doctrine]. Teach them to repent.
כי זנה תזנה. לשון הווה הוא:
goes astray Heb. תִּזְנֶה. This is the present tense.
וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת־גֹּמֶר בַּת־דִּבְלָיִם וַתַּהַר וַתֵּלֶד־לוֹ בֵּֽן׃
רש״י
את גומר. רבותינו אמרו כך שמה על שם זנותה שהכל גומרין בה ודשין בה כדבלה, וי"ת גומר שאם ישובו מדרכם גמרה פורענותם ואם לאו יהיו כנובלת מתאנה:
Gomer Our Rabbis (Pesachim 87a) said. That was her name by dint of her harlotry, for all would gratify their lust on her (גּוֹמְרִין) and they would tread upon her like a pressed fig (דְּבֵלָה). [That is a euphemism for sexual contact.] Jonathan, however, paraphrases: גֹּמֶר, that if they would return from their way, their retribution would be finished, and if not, they will be like unripe figs falling from the fig tree.
ותהר ותלד. ואוסיפו למעבד עובדין בישין:
and she conceived and bore Jonathan paraphrases: And they continued to do evil deeds.
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלָיו קְרָא שְׁמוֹ יִזְרְעֶאל כִּי־עוֹד מְעַט וּפָקַדְתִּי אֶת־דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל־בֵּית יֵהוּא וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵֽל׃
רש״י
קרא שמו יזרעאל. קרי שומהון מבדריא, התנבא עליהן שיגלו ויהיו זרועין בארצות:
Name him Jezreel Jonathan renders: Call their name the scattered ones. I.e. prophesy over them that they will be exiled, and they will be sown among the peoples.
את דמי יזרעאל. כתרגומו את דמי בית אחאב שהרג יהוא ביזרעאל על שעבדו את הבעל והלכו הוא ובניו אחרי כן ועבדו עבודת עכו"ם לכך אני חושב עליהם דמי בית אחאב כדם נקי:
the blood of Jezreel To be understood according to its Aramaic translation: the blood of the house of Ahab, whom Jehu slew in Jezreel because they worshipped Baal, and he and his sons went afterwards and worshipped pagan deities; therefore, I account for them the blood of the house of Ahab as innocent blood.
על בית יהוא. ירבעם בן יואש מבני יהוא היה (מלכים ב טו) וזכריה בנו נהרג:
upon the house of Jehu Jeroboam the son of Joash was of the sons of Jehu, and his son Zechariah was assassinated.
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְשָֽׁבַרְתִּי אֶת־קֶשֶׁת יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק יִזְרְעֶֽאל׃
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בַּת וַיֹּאמֶר לוֹ קְרָא שְׁמָהּ לֹא רֻחָמָה כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּֽי־נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶֽם׃
רש״י
לא אוסיף עוד ארחם. לרחם:
I will not continue to grant clemency Heb. אֲרַחֵם, like לְרַחֵם, to grant clemency.
כי נשא אשא להם. אחלק להם מנת כוסם ופעולתם כמו וישא משאת (בראשית מג):
but I will mete out their portion to them I will mete out to them the portion of their cup and their deed. This expression is like (Gen. 43:34), “And he gave out portions (וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת).”
וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה אֲרַחֵם וְהוֹשַׁעְתִּים בַּיהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם וְלֹא אוֹשִׁיעֵם בְּקֶשֶׁת וּבְחֶרֶב וּבְמִלְחָמָה בְּסוּסִים וּבְפָרָשִֽׁים׃
רש״י
ואת בית יהודה ארחם. לאחר שאשבית את ממלכות ישראל שמשגלו עשרת השבטים היו בית יהודה בכלל הרחמים מחזקיהו עד צדקיהו:
But to the house of Judah will I grant clemency after I terminate the kingdom of Israel, for after the ten tribes were exiled, the house of Judah was the object of clemency from Hezekiah until Zedakiah.
וַתִּגְמֹל אֶת־לֹא רֻחָמָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּֽן׃
רש״י
ותגמול את לא רוחמה. לפי תרגומו ויכלה אותו הדור בין העכו"ם שגלו שם:
And she weaned Lo ruhamah According to the Targum, we explain: And that generation shall perish among the nations where they were exiled.
ותהר ותלד בן. ואוסיפו ועבדו עובדין בישין, ולפי פשוטו כמשמעו:
and she conceived and bore a son According to the Targum: And they continued and committed evil deeds. But according to its simple meaning, we explain it as it apparently means.
וַיֹּאמֶר קְרָא שְׁמוֹ לֹא עַמִּי כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי וְאָנֹכִי לֹא־אֶהְיֶה לָכֶֽם׃ {פ}
דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי בימי עוזיה יותם וגו'. ארבעה מלכים הללו קפח בימיו שהאריך שנים בחיי כולם מכאן אמרו אוי לה לרבנות שמקברת את בעלי':
The word of the Lord which came to Hosea the son of Beeri in the days of Uzziah, Jotham, etc. He buried these four kings during his lifetime, for he outlived them all. From here they derived the maxim: Woe is to authority, for it buries its holders [from Pesachim 87b].