איוב א׳:ו׳-כ״ב

ויהי היום. אותו יום שהיה ראש השנה (שהוא יום תרועה וצוה הקב"ה לשטן להביא זכות וחובה של כל הבריות הה"ד משוט בארץ):

ויבואו בני האלהים להתיצב על ה'. לריב עמו שאין להתיצב אלא על דין שנאמר (ישעיהו ג׳:י״ג) נצב לריב ה':

ויבא גם השטן בתוכם. לקטרג הבריות:

מאין תבא. דבר הכתוב דרך ארץ שהגדול מדבר תחילה ומרשה הקטן לענות:

משוט בארץ. כאשר מפורש למעלה ובהגדה דהשותפין הוא:

משוט בארץ ומהתהלך בה. כן דרכי לשוט ולראות רעים וטובים ושטטתי בכל הארץ ולא מצאתי כאברהם שנא' בו קום התהלך בארץ (בראשית י״ג:י״ז) ואמרו רז"ל שטן לשם שמים נתכוון כדי שלא יהא נשכח לפני אלהינו זכותו של אברהם:

השמת לבך על עבדי איוב. שתרצה לקטרגו:

השמת. לשון תימה הוא:

תם וישר. שלם במעשיו:

החנם ירא איוב. בתמיה:

הלא. אתה שכת בעדו לפי שהוא יודע שאתה רגיל אצלו לעשות לו נסים ופרה ורבה לפיכך עושה צדקות הללו אבל לא ניסית אותו:

שכת בעדו. הגנת בעדו כמחיצה זו כמו הסר משוכתו (ישעיהו ה׳:ה׳) מחיצתו וכל בעד האמור בלשון עברי אינו אלא לשון כנגדו ובפניו כמו וכפר בעדו (ויקרא ט״ז:ו׳) קנח העון כנגדך ובפניך להיות הכפרה מגן בעדך וכן ה' מגן בעדי (תהילים ג׳:ד׳):

פרץ בארץ. נתחזקו כמו וכן יפרוץ (שמות א) ומתרגמינן יתקוף זהו פשוטו, ורבותינו ז"ל אמרו בהגדה פרץ גדרו של עולם שהעזים הורגים הזאבים:

ואולם. לו היית נוגע בכל אשר לו אם לא על פניך יברכך. מיד בתמיה, ואז:

ויאמר ה' אל השטן הנה כל אשר לו בידך (ד"א ויהי היום. אותו היום שחזרו חלילה לאכול בבית אחיהם הבכור:

בני האלהים. צבא השמים הקרובים לשכינה להיות בני ביתו ועל שם כך נקראו בניו:

להתיצב על ה'. סביבותיו כמו (בראשית מ״ה:א׳) לכל הנצבים עליו:

על ידיהם. כמו (במדבר ב׳:י״ז) איש על ידו ואינו לשון מקום אלא על שם שהוא מוכן ומזומן לידו ורבותינו ז"ל אמרו בהגדה שהטעימם הקב"ה מעין עולם הבא שלאחר חרישת האתונות היו זורעים עם החרישה ורועות האתונות מיד חזיז מן התלם:

ותפול שבא. נתנפלה וחנתה מלכות שבא עליהם כמו (בראשית כ״ה:י״ח) על פני כל אחיו נפל:

ואת הנערים. משרתיך השומרים אותם:

ואמלטה. אין מליטה אלא לשון השמטה שנשמט מן הצרה (ובאתי להגיד לך וכיון שהגיד מיד מת כן הוא בס"א):

ובנערים. במשרתים שומרי הצאן מדבר הכתוב:

ויפשטו על הגמלים. זה לשון בזזו בז לפי מנהגם כל זמן שהם מהלכים נדבקים יחד והולכים במארב שלא יבינו בהם ויבריחו את המקנה וכשמגיעים למקום המקנה פושטים במרחב המקנה זה לכאן וזה לכאן לאסוף המקנה והמלאכים הללו שלוחי שטן היו וכדי להקניטו ולהחטיאו בישרוהו תחילה בהפסד מועט ואח"כ בגדול הימנו וכן כולם:

מעבר המדבר. מצד שני של מדבר והיה הבית מצד זה וזהו לשון עבר במקרא:

על הנערים. בנים אבל אין צריך להזכיר הבנות:

(להגיד לך. שהיה לו רשות להגיד והיה מת באותו רגע, סא"א):

ויגז. תלש כמו (ירמיה ו) גזי נזרך ומתרגמינן תלישה וכמו (תהילים ע״א:ו׳) ממעי אמי אתה גוזי מושכי:

מבטן אמי. האדמה אשר לוקחתי משם או אמי ממש:

וערום אשוב שמה. לא בבטן הוא מדבר ומה שמה אל מקום תשובתו ועל שהוא מוכן לכך ולא יחליף החוק לשוב כי אם אל העפר לפיכך לא הוצרך להזכירו:

תפלה. לא שום שמץ ותפלות נתן על הקב"ה כמו (ירמיהו כ״ג:י״ג) ובנביאי שומרון ראיתי תפלה:

ולא נתן. להטיל תפלה ועול אל הקב"ה כמו (שמואל א י״ח:ח׳) נתנו לדוד הרבבות ולי נתנו האלפים: