איוב י״ב:א׳-י״ד:כ״ב

מענה איוב:
תמות חכמה. כשתמותו תמות עמכם כל חכמה כי כל חכמה בכם, אבל:

גם לי לבב כמוכם. ואת מי אין כמו אלה, שהקב"ה שליט לעשות רצונו ולהאריך שלוות רשעים אינכם אלא כמשחקים בי, ואני הוא (ההוה) שחוק לרעהו:

אהיה קורא. להקב"ה ויענהו מצער הקנטתכם ומה יענהו לתת לו שחוק לצדיק ותמים. שלם:

שחוק צדיק תמים. היא הענייה אשר יענהו ידעתי אני כאשר אמרתם, כי:

לפיד בוז. אש של גיהנם עומד למי ששאנן בעשתותו לומר שלום יהיה לי:

נכון. מזומן הוא העשתות שאנן להיות במועדי רגל שרגלם מועדת:

ישליו. ידעתי אני כי ימי ישליו אוהלים לבני קדר השוכנים באהלים המדברה, והם שודדים שנאמר פרא אדם ידו בכל (בראשית ט״ז:י״ב):

ובטוחות. שלימות יש למרגיזי אל, לכל אשר הביא לו הצור השלום בידו אם טוב ואם רע:

הלא אזן מילין תבחן. ולמה לא ידעו זאת השומעים פעלו כאשר החיך יטעם לאכול:

בישישים חכמה וגו'. לדעת כי עמו חכמה וגו':

וישלחם ויהפכו ארץ. בשליחותו כאשר עשה לדור אנוש שהציף שלישו של עולם:

לו שוגג. האדם השוגג:

ומשגה. שטן המשגהו:

שולל. שם דבר הוא שטות, מוליכם בשטות כשהוא רוצה לערבב ולבלע חכמתם כמו וסר מרע משתולל (ישעיהו נ״ט:ט״ו) אשתוללו אבירי לב (תהילים ע״ו:ו׳) ותי"ו אשר במשתולל ואשתוללו כן דרך לשון עברית בתיבה שיסודה שי"ן או סמ"ך והוא בא לדבר בלשון נעשה ונפעל או מתפעל נותן תי"ו אחר אות ראשונה של יסוד כמו וישתכחו בעיר (קהלת ח׳:י׳) וישתמר חוקות עמרי (מיכה ו׳:ט״ז) מסתולל בעמי (שמות ט׳:י״ז) ויסתבל החגב (קהלת יב):

יהולל. ישוטה לשון הוללות וסכלות:

מוסר מלכים פתח. להסיר מוסר סבלם מעל אחרים ומעבירם ממלוכה:

ויאסור אזור במתניהם. בתחילתם כשהוא חפץ בהם חוגר חלציהם ומזרזם כח למלוכה:

כהנים. שרים כמו כהן מדין (שמות ג׳:א׳) כהן און (בראשית מא):

לנאמנים. אף לנאמנים כי פעמים שפתיו נבללים לדבר סרה כגון אברהם והאמין בה' וסוף נכשל במה אדע:

ומזיח אפיקים רפה. וחגור החזקים מרפה ומפתח חגורם להתיש כחם כמו (תהלים קט) ולמזח תמיד יחגרה:

אפיקים. חזקים כמו אפיקי נחושה (לקמן מ) אפיקי מגינים (שם מא):

משגיא לגוים ויאבדם. יש אומרים כאשר עשה למצרים בהשיגם את ישראל לפני בעל צפון (שמות יד) שגו ואמרו תדעו שהסכים עמנו לטבעם בים כאשר גזרנו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שם א) וקשה יראתו של בעל צפון שלא נעשו בו שפטים ככל אלהי מצרים וגרם המקום להשגותם כדי לטבעם וזה הלשון אינו עיקר דאם כן היה לו לומר בצד ימין משגיא כמו שוגה אבל זה עיקר מגדיל לשון שגיא כח משגיא את הגוים ומצליחם ולבם מתגאה בהצלחת' והוא היה אבדן שלהן מה שהצליחו:

שוטח. מרבה אותם להשטיח בארץ ולכסותם:

בתוהו לא דרך. בתוהו שאינו דרך:

אולם אני. איני מבקש אלא לדבר אליו ולהתווכח עמו אחפוץ:

טופלי שקר. מחברי דברי שקר:

רופאי אליל כולכם. כל אליל שבמקרא לשון אל ורבותינו פירשו זה גיד הצואר שאין לו רפואה ושמו אלל:

וריבות. הוכחות:

הלאל תדברו עולה. אחרי אשר תחת אל באתם לריב לא טוב שתדברו עולה:

ולו תדברו רמיה. בעבורו תדברו רמיה כמו (לקמן לג) הן אני כפיך לאל וכמו אל הארץ אשר דבר להם (דברים ט׳:כ״ח) לצורכם וכמו ילחם לכם (שמות י״ד:י״ד) האתם תריבון לבעל (שופטים ו׳:ל״א) הוקשה בעיני לדמותו כאן והוא דוגמת ביד משה לו על קרח (במדבר י״ז:ה׳):

הפניו תשאון. וכי להחניף לו בשאת פנים באתם:

אם לאל. בשבילו תתווכחון על רמיה:

הטוב כי יחקור אתכם. ותמצאו שקרים:

אם כהתל באנוש תהתלו בו. לומר לכבודך עשינו עצמינו שקרים:

הוכח יוכיח אתכם. הלא יודיע לכם דבתכם:

אם בסתר. וכי בסתר שתעמדו לפניו בדין פנים תשאו לו לומר שם נשאנו פניך:

הלא שאתו. גבהו ואימתו תבעת אתכם ויש אומרים שאתו שריפת אשו כמו וישאם דוד ואנשיו (שמואל ב ה) וכמו משאת העיר (שופטי' כ):

זכרוניכם. נמשל משלי אפר זכרוניכם נמשל לאפר, אתם סבורים להתמשל לאברהם שאמר אנכי עפר ואפר (בראשית י״ח:כ״ז):

לגבי חומר. שוה לעפר יהי גביכם אצלו גביכם. גובה שלכם כמו ותבני לך גב (ביחזקאל טו):

ויעבור עלי מה. מה שיעבור עלי בעון צעקתי יעבור עלי ואל תחושו על מה אני צריך לשאת ולאחוז:

בשרי בשני. לייסרני ולכופני אל השתיקה:

ונפשי אשים בכפי. להגיש נפשי למות בייסורי שתיקה:

הן יקטלני. הלא אם יקטלני איני נפרד ממנו ותמיד לו אייחל על כן אין מרד ופשע בדברי:

אך דרכי. ומדותי שנהגתי בהם:

אל פניו אוכיח. לדעת מה יפשיעני:

גם הוא. וכאשר אני שלם עמו כן הוא גם הוא לי לישועה ולא תמצאו אתם חן בעיניו:

כי לא לפניו חנף יבוא. וזה שנא' להם (לקמן מב) כי לא דברתם אלי נכונה:

ערכתי משפט. הוכחת דברים סדרתי טענותי בלבי מה להשיב:

אחריש ואגוע. אם לא אריב אחריש ואגוע:

אך שתים אל תעש עמדי. דין של מעלה ודין של מטה ואם באחת תבוא למשפט אז מפניך לא אסתר אם בדין של מעלה אני אומר חטאתי מכסה פשעיו לא יצליח וגו' (משלי כ״ח:י״ג) ואם בדין של מטה אף אנכי לא אודה כסוי חטאה ל"ש (סא"א):

כפך מעלי הרחק. כפייתך כמו שהשיבו אליהוא ואכפי עליך לא יכבד (לקמן לג) ויש פותרים כפך כלומר ידך וקשה לי לאומרו כי לא מצינו כף לרעה כי אם להגן כמו ושכותי כפי (שמות לג):

פניך תסתיר. לראות את דרכי יושרי:

תערוץ. תפחיד:

מרורות. סרבניות אשר מריתי פיך אתה כותב ולא הטובות שפעלתי:

בסד. בלשון ארמי סדנא בסדני' יתיב עץ גדול שנותנין בו רגלי האסורים ובל' יוני אשתו"ק:

תתחקה. אתה עצמך מתחקה על פסיעותי כן פסע זה וכה פעל וכמו מחק הארץ (יחזק' מג) וחיק האמה (שם) זה היסוד אפיקיו"ל בלע"ז הן על כפים חקותיך (ישעיהו מ״ט:ט״ז):

והוא כרקב יבלה. הגוף הזה אשר תרדוף ירקב ויבלה ואין כבודך ברדיפתך:

אף על זה. ההבל והנרקב:

פקחת עיניך. לדקדק בחטאיו:

ואותי. אתה מביא במשפט על עוונותי:

מי יתן טהור. מדבר טיפה סרוחה ושכבת זרע שהוא טמא לא אחד בהם טהור שלא יחטא:

אם חרוצים ימיו. אם גמול זה הוא משתלם שחרוצים וקצובים ליום קבוע ומיועד למיתה:

ומספר חדשיו אתך. קצובים וחוק זה עשית לו ולא יתקיים עוד יותר בעולם די לך בתשלומין הללו:

שעה מעליו. באותו מיעוט חרץ הימים ויחדל לו ממכאוב עד ירצה בזקנותו ותשות כחו, את יום מותו כשכיר הרוצה להשלמת עבודת יומו כי עבירתו מן העולם חלוטה ונצמתת משאר כל העוברים:

כי יש לעץ תקוה. שיחלוף:

ויונקתו אשר מגזעו לא תחדל מהיות ענף:

ועשה קציר. היא יונקת כמו (תהילים פ׳:י״ב) תשלח קציריה עד ים:

נטע. שם דבר הוא וטעם הברתו למעלה בנו"ן וננקד כולו קמץ מפני שהוא סוף פסוק אף מגזרת נטע הוא:

אזלו מים מני ים. ממקום שנהר בא ויוצא ממקורו הבא מאליו מן הים:

והנהר. הבא משם יחרב ויבש לעולם, כן איש שכב ולא יקום:

כל ימי צבאי איחל. לתחייה:

תקרא. תחינה היא קרא אלי ואנכי אענך להוכיח דברי:

תכסוף. תחמוד:

כי עתה. אתה מריע לי:

צעדי. אתה סופר:

לא תשמור. אינך ממתין על חטאתי מלהפרע כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית לו) המתין שתתקיים ובלשון משנה (גמ' סנהדרין סג) לא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד עבודת כוכבי' פלונית ל' המתן:

חתום בצרור. חתום ומשומר בצרור בגד ככסף ומרגליות שלא תאבד:

ותטפול על עוני. נתחברת על עוני:

ואולם הר נופל. הר הנופל גבהו יבול ויעשה עפר ותהא לו תקוה ליהנות ממנו וצור אשר נעתק ממקומו גם הוא, יבול לשון תבואה, או:

אבנים. אשר שחקו מים בעברם עליהם תמיד:

תשטף. השטיפו ספיחיה של אבן ליהפך לעפ' ולצמוח בו דב' כאשר יצמח ספיח הקציר שעבר כן יתהפך עפר זה ספיחיה לאבן:

ותקות אנוש. אינה כן אשר משימות אבדה סלה:

תתקפהו. תחזק ממנו ותאנסהו בתקפך ויהלך מן העולם:

יכבדו. יהיו כבידים בכסף ובזהב והוא לא ידע:

ויצערו. וימעטו מכל טוב והוא לא יבין:

אך בשרו עליו יכאב. קשה רימה למת כמחט בבשר החי: