איוב ל״ו:א׳-ל״ז:כ״ד

ויוסף אליהוא. ראיתי בטעמי רבי משה הדרשן שלפיכך אמר ג' מענות כנגד ג' ריעי איוב וזה רביעי לפיכך נקרא תוספת:

כתר לי זעיר ואחוך. כולו ל' ארמי הוא הוחל לי מעט ואגידך, כתר ל' הוחל כאשר תירגם יונתן ולתורתו איים ייחלו (ישעיהו מ״ב:ד׳) יכתרון:

לאלוה. לבאים במקומו:

תמים דעות עמך. הנה אתחיל עתה לדבר עמך שאתה סבור שדעתך שלימה:

הן אל כביר. בחכמה וברחמים:

ולא ימאס. עני:

כביר כח לב. הוא להתנקם לפיכך לא יחיה רשע:

לא יגרע מצדיק עיניו. עד אשר עם מלכים יושיבם:

ואם אסורים. ואם תראה צדיקים שיהו אסורים בזיקים של ייסורין וחליים, או ילכדו בחבלי אוני, בל' גורל ומיתרים נקרא חבלי ובל' דאגה נקרא חבלי יולדה. בחבלי עוני. קודר"ש בלע"ז אינו אלא שחטאו לפניו ובא ליפרע מהם לטובתם לנקותם ולהזהירם לשוב אליו:

ויגד להם פעלם. בייסורין הללו מודיעם שחטאו לפניו וכל דברי אליהוא תנחומין שלימים היו ולא קינתורין כלומר אל תדאג על יסורין אם צדקת כי לטובה הן לך:

ויאמר. כי בייסורין ישובון מאון:

אם ישמעו. ויעבדוהו:

וחנפי לב. שהם רשעים הם ישימו אף. בבא ייסורין עליהם מחרפים ומגדפים:

ולא ישועו. לפניו בתחינה:

כי אסרם. כשהוא אוסרן בייסורין לפיכך לא ירפאם:

תמות בנוער. ובשינוק שעליהם נפשם:

יחלץ עני. את העני השם עצמו רש בדבר תחנונים יחלץ מגיהנם בשביל עניו שהביא עליו:

ויגל בלחץ אזנם. בלחץ שהביא עליו מגלה את אזנו לאמר שוב אלי:

ואף. זאת עוד גדולה עשה לך ביסורין הללו הסיתך והדיחך מגיהנם שפיה צר ותחתיה רחב:

לא מוצק. כדי שיהא עשנה צבור לתוכה ולא עוד אלא שתזכה לעולם הבא ונחת שלחנך מלא דשן:

ודין רשע מלאת. ואם נתמלאת ביסורי הרשעים הדין והמשפט הם הייסורין הם יתמכו לך לעתיד מגיהנם ויש לך לקבלם באהבה:

כי חמה. גדולה תהיה:

פן יסיתך. יצרך לדבר דברים:

בשפק. בשפק זה אשר תשפק ותרב אמריך לאל ומאחר שתעלה החמה רב ממון אל יטך ממנה:

היערוך שועך לא בצר. וכי באתה לערוך צעקה שלא תבואך שום צרה ושום מאמצי כח לאונסך אם כן במה יגבה את חובו:

אל תשאף הלילה. כלומר ואין לך לבחור בייסורים אחרים אל תשאף ותתאוה הלילה שבא לאמרפל למצרים ולסנחריב לסלק עמים מן העולם כשהם תחתם במקומם בשלוה כי הם אבדו בעולם הזה ובעולם הבא:

לעלות. כמו אל תעלני בחצי ימי (תהילים ק״ב:כ״ה) כעלות גדיש בעתו:

השמר אל תפן אל און. לדון ולומר היה לו לשפטני ביסורי עניות:

כי על זה בחרת מעני כי על הייסורין הללו יש לבחור יותר מעניות אדם שנהגו בו כבוד ולמוד בעושר כל ימיו ויעמוד על המקח ואין לו דמים ובוש ושב לביתו בפחי נפש וא"ת איוב עני היה עם הייסורין לא מצינו שאיבד אלא בהמותיו אבל לא כסף וזהב ואפילו איבד בהמותיו עם כסף וזהב טוב לו להיות עני וחולה מהיות תמים והולך בשווקים ואין בידו כלום וכן מפורש במדרש רבי תנחומא מן המקרא הזה כי נוחין היו יסורי איוב מיסורי עניות וכן באגדות הגמרא:

הן אל ישגיב בכחו. מתוך שכחו גדול ואין להנצל מפניו לפיכך אין כמוהו מורה. כשמורה לחוטא לשוב אליו מתרה קודם מכה לפי שהוא יודע שאין יכול להשמר ממכתו כמו שהיה מתרה בפרעה על כל מכה ומכה הנני ממטיר כעת מחר ברד (שמות ט׳:י״ח) והנני מביא מחר ארבה וכן כולם ובשר ודם כשרוצה להנקם מאויביו בא עליו פתאום שאם יתרה בו יחזור וינצל ממנו:

מי פקד עליו דרכו. יצוה עליו מעולם את הדרך הזה תלך:

זכור. דרכיו ובהזכירך תשגיא מאליך שבח פועל מדותיו:

אשר שררו אנשים. אשר ראו אנשים כמו (במדבר כ״ד:י״ז) אשורנו ולא קרוב:

חזו בו. בפעלו:

מרחוק. מיצירת עולם עד עכשיו:

מספר שניו ולא חקר. לפיכך צריך לאנוש להביט מרחוק לשאול מה שאירע בראשונים וילמד מהם:

כי יגרע. כי ירבה כמו ותגרע שיחה (לעיל טו) ויש פותרים יגרעם מן השמים להורידם ארץ:

ויזקו. הרקיעים את המטר:

לאידו. לעננו:

אף אם יבין. או אם יבין אדם מה יש במפרשי עב, בתמיה:

תשואות. לשון ערפל סוכתו:

הן פרש. (על העב את אורו) ושרשי הים כסה בו:

כי בם. בעבים ידין עמים ייסרם בעצירת גשמי' ברעב וכל מכה, חטאו דור המבול וארובות השמים נפתחו (בראשית ז׳:י״א) אנשי סדום גפרית ומלח שריפה כל ארצה (דברים כ״ט:כ״ב) סיסרא מן השמים נלחמו עם סיסרא (שופטים ה׳:כ׳):

יתן אוכל למכביר. משם באים מזונות הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טו) משל לנחתום העומד לפני הכבשן נכנס שונאו חות' גחלים וזורק בו נכנ' אוהבו מוציא פת חמה ונותן לו.

למכביר למי שטפליו מרובים וכבירים וצריך למזונות:

על כפים. על העננים וכן נשא לבבינו אל כפים (איכה ג׳:מ״א) על שם עב קטנה ככף איש (מלכים א י״ח:מ״ד) ורבותינו אמרו על (חמס) ועון כפי' כסה אור, המטר נעצר:

ויצו עליה. לבא ע"י מפגיע בתפלה אוהבו של דור וגדול וחכם שבו יגיד עליו לפני הקב"ה צרת הדור וצרכיו:

יגיד עליו רעו. ידרוש להם לבדוק להם במעשיה' ולשוב אליו:

מקנה. וזהו קנין שנקנין בו הגשמים:

אף על עולה. גם למעלה למעלה (עולה כך) כמו ישובו אל על (הושע ז) או הקם אל (שמואל ב כג) ורבותינו פירשוהו קניין אף וחמה על המגיס דעתו אבל הניקוד שנקד מקנה פתח מוכיח שהוא אינו דבוק לאף שאילו הי' דבוק הי' נקוד קמץ ולא הי' בו פיסוק הטעם שהוא נטעם ברביעי:

ויתר. ויקפוץ כמו לנתר בהם על הארץ (ויקרא י״א:מ״א) וזו היא שלבו תוהה:

שמעו שמוע ברוגז קולו. הרעמים שהוא מרעי' ברקיע כהגה היוצא מפיו:

תחת כל השמים ישרהו. ראיתיו כמו אשורנו (במדבר כד) והם אותם אורות שהברקים מאירים:

אחריו. של אותו אור, ישאג הרעם ומרעים בקול גאונו, והם ברקים ורעמים המביאים את המטר:

ולא יעקבם. המקום:

כי ישמע. לפניו קולו של מפגיע:

יעקבם. יכריתם, ולשון משנה שנינו (סוטה טז ע"א) בשלש מקומות הלכה עוקבת מקרה:

כי לשלג יאמר. ע"י הקולות הללו:

הוא ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עזו. כלומר מד' רוחות יבא:

ביד כל אדם יחתום. כשאדם חוטא לפניו האדם עצמו חותם כתב ידו ביום מותו על עבירות שעבר הכתובות לפניו:

לדעת כל אנשי מעשהו. להודיע על מה הוא נידון:

ותבוא חיה במו ארב. כלומר ועוד שלוחים הרבה יש למקום ליפרע פורענותיו שילוח חיות רעות וסופה וקרה:

וממזרים. אוצר יש ושמו מזרים:

מנשמת. מרוחו:

ורוחב מים במוצק. ביציקה לפורענות:

אף ברי. שם מלאך הממונה על העננים והוא יפיץ ענן מטרו של המקום:

ענן אורו. ענן מטרו:

והוא. הממונה:

מסיבות מתהפך בתחבולותיו. של מקום:

לפעלם. של גשמים לפועל המוטל עליהם לעשות אם טוב ואם רע מתהפך במסיבות הרבה כאותו ששנינו הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בר"ה ופסקו להם גשמים לסוף סרחו לפחות מהם אי אפשר שכבר נגזרה גזרה אלא הקב"ה מורידם שלא בזמנם ועל ארץ שאינה צריכה להם ועתים לטובה כיצד כו':

כל אשר יצום. לאותן גשמים לעשות לארץ (ד"א והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו. מקיף עננים ורוחות סביבות ההרים שיהיו שותים מכל רוחותיהם, באגדת והיה עקב):

אם לשבט. אם לפורעניות בני אדם מורידם בהרים וגבעות שאין מקום זריעה:

אם לארצו. להורידם כאשר נגזר בתחילת דין לא לשבט ולא לפנים מן השורה אלא בבינונית:

אם לחסד. שנעשו הדור עכשיו יותר צדיקים משהיו בראש השנ' ואותן גשמים שנגזרו בבינונית מתהפך בתחבולות מסיבותיהם לירד בחסד בזמנם ועל הארץ הצריכה להם שלא תרד הטפה מהם לאיבוד:

ימציאהו. למטר לאחת מן המדות הללו:

בשום אלוה. חק ברית עליהם היאך תלוים במאמר:

מפלשי עב. גילוי עב ל' מבוי מפולש כלומר לארכן ולרחבן של עבים:

התדע. עליהם מפלאות תמים דעים:

אשר בגדיך חמים. במה בגדיך חמים בהשקיטי ארץ מרוח דרומית שאינה הורגת את העולם בקרה שרוח מזרחית מחממת שנאמר רוח קדים חרישי' (יונה ד׳:ח׳) שמשתקת כל הרוחות מפניה:

חזקים. הרקיעים:

כראי מוצק. כראי שהנשים רואות בו, (מוצק טרישטייר והוא חזק ביותר):

הודיענו מה נאמר לו. להקב"ה בריבנו עמו, לא נוכל לערוך אליו מפני חשך אשר סתרו וסביבותיו:

היסופר לו כי אדבר. וכי כמדת הבריות הוא שצריך שיספרו אליו דברים היוצאים מפינו:

אם אמר איש. אומר מפיו:

כי יבולע. יגלה אליו מיד, כמו פן יבולע למלך (שמואל ב י״ז:ט״ז) יגלה, ורבותינו פירשו היסופר כל שבחו לו כי אדבר. כי נדבר בו ובגבורתו, אם אמר איש, לספרם כולם כי יבולע. ממקומו:

ועתה לא ראו אור. בסוף דבריו אל אליהוא חזר לקנתר אותן שלשת ריעי איוב על לא מצאו מענה ואמר ועתה שלשת ריעיך אלה שהיה להם להשיבך כל דברים אלו שאמרתי לך, לא ראו אור נעשו המה כנפלים אשר לא ראו חכמה:

בהיר הוא בשחקים. דומה בהירים הנראים בשחקים להוריד גשם:

ורוח עברה. ורוח בא ומטהרתן ומעבירתן ואין מטר יורד כך הוא דוגמא שלהם התחילו להשיבך וסוף עמדו ולא ענו:

מצפון זהב יאתה. הרי הוא כחוזר על הראשונות (ועתה לא ראו אור) ד"א מדרש חכמים כשהרקיע מלא בהרות עננים עננים להוריד גשם רוח עברה ותטהרם ואין גשם יורד זה מדרש חכמים ואינה מתיישב' על סדר המקראות:

מצפון זהב יאתה. מנשב רוח צפונית ומעביר הגשם והחמה זורחת כמו המריקי' מעליהם הזהב (זכריה ד׳:י״ב):

על אלוה. מלפניו:

(מצפון זהב יאתה. נצפן הזהב הטוב לאותן שיאתיו את עצמן למצות הקב"ה ומאמינים באלוה הנורא מאד):

שדי לא מצאנוהו שגיא כח. לעורר משפטיו על הבריות בגודל כחו כ"א ברחמי' וכפרת הבריות שם בדבר מועט לפי היכולת קומץ מנחה מחצית השקל תורים ובני יונה בקר וצאן ולא טרח לבק' ראם ויחמור:

ומשפט. יסורין:

לא יענה. הבריות יותר מדאי וכן לא יענה הצדיק יותר מדאי במה שא"א כי אם איש כמתנת ידו:

לכן יראוהו אנשים. מלהתווכח אליו (כי) לא יראה כל חכמי לב. המתחכמים אליו כי אין חכמתם בעיניו כלום ורבותינו פירשוהו על איוב שאמר לו אליהוא לפי שהיית מטיל אימה יתירה על דורך חנם לפיכך לא זכית להתקיים לך בנים חכמי לב: