איוב ל״ט:י״ט-ל׳

קריאה: ציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים בתרגוםציטוטים בתרגוםרש״י

ל״ט:י״ט

הֲתִתֵּן לַסּוּס גְּבוּרָה הֲתַלְבִּישׁ צַוָּארוֹ רַעְמָֽה׃

רש״י

רעמה. לשון רעם ובעתה כמו רעמו פנים:

ל״ט:כ׳

הֲֽתַרְעִישֶׁנּוּ כָּאַרְבֶּה הוֹד נַחְרוֹ אֵימָֽה׃

רש״י

כארבה. מדלג ומקפץ כארבה ומרעיש סביביו:

נחרו. כשהוא נופח בנחיריו בקול אימה הוא:

ל״ט:כ״א

יַחְפְּרוּ בָעֵמֶק וְיָשִׂישׂ בְּכֹחַ יֵצֵא לִקְרַאת־נָֽשֶׁק׃

רש״י

יחפרו בעמק. כמו ויחפרו לנו את הארץ (שם א) שדרך הפרשים אורבי' בעמקי' ובנחלים:

וישיש בכח. והסוס שמח ויוצא לקרא' נשק:

ל״ט:כ״ב

יִשְׂחַק לְפַחַד וְלֹא יֵחָת וְלֹא־יָשׁוּב מִפְּנֵי־חָֽרֶב׃

רש״י

ולא יחת. ולא יירא:

ל״ט:כ״ג

עָלָיו תִּרְנֶה אַשְׁפָּה לַהַב חֲנִית וְכִידֽוֹן׃

רש״י

תרנה אשפה. מלאה חצים ומקשקשות זו בזו ונשמע קולם:

להב חנית. כלי של ברזל (וחנית של ברזל) קרוי להב כמו ויבא גם הנצב אחר הלהב (שופטים ג, כב):

ל״ט:כ״ד

בְּרַעַשׁ וְרֹגֶז יְגַמֶּא־אָרֶץ וְלֹא־יַאֲמִין כִּי־קוֹל שׁוֹפָֽר׃

רש״י

יגמא ארץ. עושה גומות ברגליו, ע"א יגמא כמו הגמיאני נא (בראשית כד):

ולא יאמין. מרוב שמחה שהוא מתאווה למלחמה:

כי קול שופר. של מלחמה:

ל״ט:כ״ה

בְּדֵי שֹׁפָר ׀ יֹאמַר הֶאָח וּֽמֵרָחוֹק יָרִיחַ מִלְחָמָה רַעַם שָׂרִים וּתְרוּעָֽה׃

רש״י

בדי שופר. ל' די השיב לו בהרבה שופר:

יאמר האח. ל' שאומרים (העוברים) כשהן שמחין כמו שאומרים אהה מחמת צער:

ל״ט:כ״ו

הֲֽמִבִּינָתְךָ יַאֲבֶר־נֵץ יִפְרֹשׂ כְּנָפָו לְתֵימָֽן׃

רש״י

יאבר נץ. יגדל הנץ כנף ומלאך הוא דומה לדמות נץ ומעמיד קושי הרוח דרומית בפרישות כנפיו שלא תחריב את העולם:

ל״ט:כ״ז

אִם־עַל־פִּיךָ יַגְבִּיהַּ נָשֶׁר וְכִי יָרִים קִנּֽוֹ׃

רש״י

אם על פיך יגביה נשר. השכינה שנאמ' כנשר יעיר קינו (דברים ל״ב:י״א) היה מסלק פמליא שלו שלא יזיקו לאהרן בבואו אל הקדש ביו"ה:

ל״ט:כ״ח

סֶלַע יִשְׁכֹּן וְיִתְלֹנָן עַל שֶׁן־סֶלַע וּמְצוּדָֽה׃

רש״י

סלע ישכן ויתלונן. בטוח היה אהרן במחתת הקטורת כשנתנ' על אבן שתיה:

ל״ט:כ״ט

מִשָּׁם חָֽפַר־אֹכֶל לְמֵרָחוֹק עֵינָיו יַבִּֽיטוּ׃

רש״י

משם חפר אכל. מתפלל על צרכי כל השנה ואחר כל הכבוד הזה ראה במיתת שני אפרוחיו נדב ואביהוא שמתו להתקדש שמי בהם שנפלה אימתי על השאר:

ל״ט:ל׳

וְאֶפְרֹחָו יְעַלְעוּ־דָם וּבַאֲשֶׁר חֲלָלִים שָׁם הֽוּא׃ {פ}

רש״י

יעלעו. ואינן אלא כפי מדת בלעו דם ומים ונראה כבולע הרבה כאומר על על וכן בלשון חכמים בהשקאת סוטה (סוטה כ ע"א) מערערין אותה ומשקין אותה על כרחה וכן זעקת שבר יעוערו (ישעיהו ט״ו:ה׳) ל' קריאת גרון דומה לכך ולפי הדרך דבר הנביא:

ובאשר חללים שם הוא. לאכול ורבותינו דימו כל ענין זה באהרן בפסיקת' דאחרי מות:

איוב ל״ט:י״ט-ל׳

לאן עכשיו

להמשיך לקרוא