איוב ד׳:א׳-ה׳:כ״ז

מענה אליפז. (אליפז בן עשו היה ועל ידי שנתגדל בחיקו של יצחק זכה שתשרה עליו שכינה:

התימני. מארץ תימן מארצו של עשו (סא"א):

הנסה. לשון תימה הבעבור שניסה דבר אליך תלאה בנסיון אחד שניסך בוראך ובא אליך אתה נלאה, ומעתה עצור במילין מי יוכל מלהשיבך:

הנה יסרת רבים. שהרבו דברים הוכחתם ויסרתם:

וידים רפות. ויגורות מפורענות הבא עליה' אתה היית רגיל לחזקם ולומר אל תירא שכך הוא מדת הדין:

יקימון. רגילות הם מליך להקים את הכושל:

הלא. עתה סופך מוכיח על תחלתך שיראתך שהיית ירא שמים:

כסלתך. היא (ע' תוס' ב"מ נח), מחמת כסילות היא ולא מדעת שלימה וכן תקותך ותום דרכיך הכל כסילות:

נכחדו. נעלמו ונאבדו כמו ותכחד מן הארץ (שמות ט׳:ט״ו):

כאשר ראיתי. אשר (כן) נכחדו חורשי און ומכינים את האון במחשבתם כחורש זה שמכין לפני הזריעה ואחרי כן זורעים במעשיהם את העמל וראיתי, שהם יקצרוהו כלומר רעתם שבאה עליהם, וראיתי כי:

מנשמת אלוה יאבדו. מנשיבת סערתו וכעסו:

ומרוח אפו יכלו. כלים תמיד ועל דור המבול דיבר:

שאגת אריה וקול שחל וגו'. הארי גדול, והשחל בינוני, והכפיר קטן כולם נתעו. כלומר המלכים והשרים והעבדים וכל שמות הללו שמות אריה הם:

ליש אובד מבלי טרף. השרים אבדו כליש זה האובד מבלי מזון כך אבד כחם מעשות חמס, אובד אינו לשון אדם האובד דבר ממנו אלא הוא עצמו הולך לאיבוד כמו תעיתי כשה אובד (תהילים קי״ט:קע״ו) וכמו הייתי ככלי אובד (שם לא):

ובני לביא יתפרדו. מדבר בדור הפלגה אשר נפוצו משם על פני כל הארץ:

ואלי דבר יגונב. חוזר על תוכחתו שהוכיחו עד הנה מה תזעק זכר נא מי הוא נקי אבד וגו' כאשר ראיתי וגו', ועל אודותיך אלי דבר נבואה יגונב מן הסגנון כדבר גנוב לפי שאין רוח הקודש נגלה על נביאי עובדי כוכבים בפרהסיא משל למלך שהיתה לו אשה ופלגש כשבא אצל אשתו בא בגלוי ואצל פלגשו בא בסתר ובגניב' כך הקב"ה לנביאי עובדי כוכבים ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה (בראשית כ׳:ג׳) וכן ויבא אלהים אל לבן וגו' (שם לא), לבלעם נופל וגלוי עינים (במדבר כ״ד:ד׳) לאליפז בחזיונות הלילה, אבל בנביאי ישראל כתיב (שם יב) פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות במדרש תנחומא מצאתי מוגה ול"ש:

ותקח אזני שמץ מנהו. שמץ מקצת רוח הבנה:

בשעיפים. במחשבות:

פחד קראני. מן הרוח שבא אלי ורוח הוא מלאך שנאמר (תהילים ק״ד:ד׳) עושה מלאכיו רוחות:

תסמר. הרוח שערת בשרי:

תסמר. הוא ל' אדם שעמדו שערותיו:

יעמוד. עומד היה בפני ולא הייתי מכיר מראהו:

דממה וקול. קול דבר חשאי הייתי שומע, ד"א דממה וקול אשמע קול שמעתי מדממה אבל דממה לא שמעתי דממה אלו המלאכים שאומרים שירה כדמתרגם ואחר הרעש קול דממה דקה (מלכים א י״ט:י״ב) קל דמשבחין בחשאי, משה דממה שמע מכאן שהראשונים נשתמשו בקול והאחרוני' בבת קול כאדם המכה בפטיש וקול ההברה נשמע למרחוק, כך הוא אומר:

האנוש מאלוה יצדק. בתמיה:

ואם מעושהו יטהר גבר. ואם יותר מעושהו יטהר גבר ומה זה חבירך יצעק:

הן בעבדיו. הצדיקים לא יאמין שלא יחטאו לו ומסלקם מן העולם לפני זמנם:

תהלה. ל' הוללות:

אף. כל שכן:

שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם. קברם:

ידכאום לפני עש. מן השמים מתישין את כחם עד שהן שפלים ונדכאים לפני הרימה האוכלתן במותן:

מבקר לערב יכתו. ביום אחד הם כתותים ונדכאים:

מבלי משים. על לב לשוב לקונם:

לנצח יאבדו. וגם זה הוא מקרא חסר:

הלא נסע יתרם בם. כמו (ישעיהו ט״ו:ז׳) יתרה עשה וגו' גאותם וחכמתם תתבלע בגופן והנה נוסעת ונסחת כמו (שם לג) בל יסע יתידותיו:

קרא נא. ע"כ דבר הנבואה מכאן ואילך חוזר לתוכחתו צעק הרבה מי יענך:

ואל מי מקדושים. הגוזרים זאת עליך תפנה. להלחם אתו:

כי לאויל וגו'. לאויל כמותך יהרג כעסו שאלו היית שותק שמ' תשוב מדת הרחמים עליך:

קנאה. היא כעס וחימה כמו (דברים לב) הם קנאוני:

ירחקו בניו. זו היא קללה שקיללתיו:

וידכאו. בדגש הוא ידוכאו ואם הוא נקוד רפי משמש ידכאו אחרים:

אשר קצירו. של רשע:

רעב יאכל. כי ימות רשע יבואו הרעבים שקיצץ בחייו וישתלמו גזילותיו מנכסיו:

ואל מצנים יקחהו. כמו ויקחו אליך (שמות כה) כלומר לצורך העני הנושע מצינים וכלי זיין של רשע זה יקחהו השופט הממונה לכך:

ושאף. ובלע איש איש מן הצמים שגזל בחייו:

חילם. ממונם שגזל זה בחייו:

כי לא יצא מעפר. מכה הבאה על האדם לא לחנם הוא ולא מן העפר תצמח לו:

און. הוא לשון שבר:

כי אדם לעמל יולד. כי אי אפשר שלא יחטא ויקבל עמל בחטאו לקבל פורענותו ואינו כבני רשף שהם מלאכי' ורוחות שהם יגביהו עוף ואינם מן התחתוני' (יגביהו לעוף ולהיות מן התחתונים סא"א) לשלוט בם שטן ויצה"ר:

רשף. כמו רשפי קשת (תהילים ע״ו:ד׳) כשהחץ מעופפת נקרא רשפי ל' עוף (סא"א):

אולם אני אדרוש. אם היו באים עלי יסורים הללו הייתי דורש אל הקב"ה בתפילה ובתחינה ואלו הייתי שם דברתי בבקשה:

הנותן מטר על פני ארץ. ארץ ישראל:

ושולח מים על פני חוצות. ע"י שליח לשאר ארצות:

לשום שפלים למרום. הוא נותן את המטר והוא מפר מחשבות ערומים שמדמין להפקיע שערים ולקנות שדות העניים במעט תבואה:

(קודרים. שקומטים פנים ברעב):

ולא תעשינה ידיהם תושיה. אותה עצה שדימו לעשות:

נמהרה. כל העצה העשויה במהירות היא סכלות:

יומם יפגשו חושך. שאין עצתם מתקיימת ונעשית ואור חכמתם נהפך לחושך:

ויושע. את הנכשלים:

מחרב. ומאיזה חרב מפיהם שהיו סבורים לבולעם ומתאוים להשמידם:

ומיד חזק. יושיע אביון:

ועולתה. העלילה והרשעה כמו (תהילים ס״ד:ז׳) יחפשו עולות, עלילות:

קפצה. סגרה כמו לא תקפוץ:

הנה אשרי אנוש וגו'. ביסורין וכשם שהוא (מרפא) מכאובי' של אלו כך אני אדרו' אליו על יסורין אלו שיבואוני והיה לך לקבלם ולא למאסם:

בשש צרות. כשיבאו לעולם יצילך על ידי יסורין שנתייסרת בהם וגם בשביעית כשתבא לא יגע בך ועכשיו הוא מונ' אותן:

בשוט לשון. של שטן תחבא אותך אלו הן השבע צרות רעב וחרב לשון ושוד וגו' וחית הארץ הם ליסטי':

אבני השדה. מין אדם הן:

וחית השדה. הוא שנקרא גרוש"ה בלע"ז וזו היא חית השדה ממש ובלשון משנה תורת כהנים נקראים אדני השדה:

השלמה לך. יהיה לה שלום עמך:

וידעת כי שלום אהלך. ואז בכל מקום תהיה בטוח, כי שלום אהלך:

ופקדת נוך ולא תחטא. כמו אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ) וזו היא השביעית שמנינו למעלה:

תבא בכלח אלי קבר. שתנצל מן הדבר, ובכלח אין סמך במקרא להבין מליצתו ולפי ענין המליצה יפתר וילמד מעניינו שהוא ל' גמר בישול התבואה כשבישלה כל צורכה ורז"ל פירשו בכלח בגימטריא ששים שנה:

כעלות גדיש. כאשר נסתלק הגדיש מן הקרקע בעתו: