איוב ט׳:א׳-י׳:כ״ב

(מענה איוב):לריב עמו. להתווכח עמו:

חכם לבב. הוא לריב:

ואמיץ כח. להיפרע:

מי הקשה. לבו והלך שלם פרעה הקשה ונחסר וכן כל המקשים:

המעתיק הרים. המסלקם כהופכו סדום:

ולא ידעו. עד שנהפכו:

המרגיז ארץ. בהביטו אליה ותרעד:

האומר לחרס. לשמש דום והוא שמר אמרת מלך ולא יזרח:

ובעד. וכנגד הכוכבים יסגור מחיצה ולא יאירו:

נוטה שמים לבדו. ומלאכים נבראו ביום שני שלא תאמר מיכאל מתח בצפון וגבריאל בדרום:

על במתי ים. על גובהי ים ועל מעשה בראשית נאמר שגבהו המים התחתונים לרום למעלה ודרכם:

כסיל וכימה. מזלות הם:

וחדרי תימן. להכניס שם סופה כמו שאמר מן החדר תבוא סופה (לקמן לז):

הן יעבור וגו'. ידעתי כי כל אשר יחפוץ יעשה:

יעבור עלי. לפני ולא אראנו:

יחתוף. יכה פתאום כמו (משלי כ״ג:כ״ח) היא כחתף תארוב לשון פתאום הוא:

לא ישיב אפו. מפני יראת (וצדקת ס"א) איש:

תחתיו שחחו. צבא מרום שבאו לעזור את מצרים, מצרים נקרא רהב שנאמר לכן קראתי לזאת רהב הם שבת (ישעיהו ל׳:ז׳) על שם גאותם אשר אמרו מי ה' וגו' (שמות ג):

אף. כ"ש:

לא אענה. אירא להרים קול לפניו:

למשופטי. כמו לשופטי:

לא אאמין. לא אוכל להאמין מיראתי אותו כי איך לא איראנו:

אשר בשערה. נתחלפה צורתי (ס"א שורתי) לפניו:

ישופני. יכתתני ואכות אותו טחון (דברים ט׳:כ״א) מתרגמינן ושפית יתיה:

פצעי. מכה המוציאה דם וליחה:

לא יתנני. אינו מניחני להשיב רוחי אלי:

אם לכח. איך אריב עמו אם לכח הוא בא אמיץ הנה הוא:

ואם למשפט. מי יוכל להועידני לפניו ולהחזיק דבר משפטי:

הלא אם אצדק פי ירשיעני. כי יסתמו דברי מיראה ויעקשני פי:

תם אני. יודע אני בעצמי שאני תם ואעפ"כ לא אדע נפשי במה אמצא נופש:

אחת היא. בעולם ועליה אמרתי שתם ורשע הוא מכלה בעבורה, ומה היא:

אם שוט. ל' של שטן ימית פתאום את הצדיק:

למסת נקיים. שהמית ילעג:

ביד רשע. כלפי שטן:

פני שופטיה יכסה. מהבחין בדבר אמת:

ואם לא איפוא. דבר אמת דבר זה מי הוא המכלה את התמימים:

וימי. עם כליון שאר התמימי' קלו מני רץ:

אבה. שם נהר שוטף:

יטוש. יפרח:

שיחי. דברי צערי:

פני. חמתי:

ואבליגה. אתחזק כמו המבליג שוד על עז (עמוס ה׳:ט׳):

יגורתי כל עצבותי. שלא יניחוני מלצעוק:

ידעתי כי לא תנקני. מעוני מלהפרע ממנו:

למה זה הבל איגע. לבא במשפט:

בבור. נקיון:

בשחת תטבלני. להיות צחון ומגואל כלומר אז תמצא לי עון רב:

במשפט. בדברי תוכחות משפט משמש ג' לשונו' תחלתו הוכחת דברים, אמצעיתו פסק דין וסופו משטר יסורין וגיבוי חוב ופעמים שהמקרא כותבו ע"ש תחלתו ופעמים ע"ש אמצעיתו ופעמים ע"ש אחריתו:

מוכיח. דרשני"ר בלע"ז מרא' לכל א' חובתו וזכותו:

ישת ידו. משטר אימתו וניגושו:

על שנינו. שלא יחזק החזק את הרפה:

כי לא כן אנכי. על כן שאנכי ירא אני מוחזק בי שלא אתחייב בדין:

נקטה נפשי. נפשי מתקוטטת על שאני חי והוא לשון ונקוטות' בפניכם (יחזקאל כ):

אעזבה עלי שיחי. צרתי לזעוק ולקבול ולא אוכל לשבחו ולהבליגו:

הטוב. בתמיה כי תעשוק ותגזול מן הצדיק את צדקו ועל עצת רשעים ומקניטים הופעת זיוך להראות להם פנים שוחקו':

הכימי אנוש ימיך. להתגרות בו ולרדוף:

על דעתך. יודע אתה:

עצבוני. עשאוני, עצב דפוס כמו אין מעצבין את הקטן במסכת שבת (דף קמו) ועתה חיילותיך יחד סביב:

ותבלעני. הם התולעים:

תשיבני. לבסוף:

כחלב תתיכני. כטיפת תולדותי:

ופקודתך. פקודת משמרתך שמניתה לי שומרים:

שמרה רוחי. בבטן אמי, ואחר כך:

ואלה צפנת בלבבך. לבלעני כאילו אין (אתה) זוכרם:

ידעתי כי זאת עמך. הכל כמפורש ולא שכחת:

אם חטאתי ושמרתני. נתת עיניך בי מלהעלים ולעבור על מדתיך (ומעתה) ומעוני אין אתה מנקני אלא על הכל אתה פורע:

שבע קלון. אני:

וראה עניי. אין זה ציווי אלא שם דבר ראה עניי בדנ"ץ בלע"ז שכל שעה אני רואהו כמו שאתה אומר ושבע ימים (לקמן בסוף) כמו ושבע ימים (בקמץ תחת שי"ן) כן תאמר וראה כמו ורואה עניי:

ויגאה כשחל תצודני. ויגדל בעיניך להיות לך למשא ולפח נפש את אשר כשחל תצודני אשר תפרוש לי מצודה כאילו אני גבור כשחל:

ותשוב. מיום אל יום:

תתפלא בי. לדקדק ולהפליא במשפט ל' כי יפליא (במדבר ו):

עדיך. להעיד על חליפת החלאים ומכאובים:

וצבא עמי. זמנים קצובים ליסורי אלו משמשים (צבא א') וחוזרים ומתחלפים שנויים משונים מאלה ומשמשין זמן אחר:

אגוע ועין לא תראני. הלואי אגוע מרחם:

אובל. הלוואי הייתי מובל:

ושית ממני. תשית עצמך ממני ומעלי כמו (ישעיה סה) קרב אליך קרב לעצמך ורחק ממני:

בטרם אלך. בעודני חי ולא הגיע עת מותי הנח לי וארגיע:

עיפתה. שם דבר חשיכה כמו שחר ועפה:

צלמות. היא ולא סדרים בה (שאין שם סדרי אדם כלומר מנהגים שאין שם יישוב ואור שלה כמו אופל הוא):

ותופע כמו אופל. מקום מופע שבה כמו אופל הוא: