כף החיים על אורח חיים י״א:מ״ב

מב) [סעיף יד'] יקח ד' חוטין מצד זה וד' מצד זה ויקשור ב' פעמים זה על גב זה. והטעם כתב בב"י כי האחד לא יתקיים ולא חשיב קשר, וכ"כ הלבוש א"ר שם, ח"א כלל י"א אות י"ט, וכתב הלבוש וז"ל מיהו מן התורה סגי בקשר אחד של קיימא, וקשר זה י"א שהיא התחתון הסמוך לענף המקום את כל הגדיל עמו וי"א שהוא העליון הסמוך לבגד שבי תלוי עיקר הקיום שלא יפול עכ"ל, מיהו הא"ר ס"ק י"ט כתב וז"ל ואני אומר דאף לי"א אלו אינו הקשר שסמוך לכנף הבגד ממש קודם שכרך החוליא אלא הקשר שאחר כריכה הראשונה כמבואר בב"י עכ"ל עי"ש, אבל מדברי הח"א כלל י"א משמע כדברי הלבוש שכתב באות י"ח וז"ל ואם היו ב' החיברים והטילם כך בבגד יחתכם קודם שיקשור ואם לא חתך וקשר אפילו קשר אחד פסול עכ"ל, משמע דקשירה לחוד בלא כריכה חושש שמא היא דאורייתא ובשביל כך פוסל וכ"כ באות י"ט וז"ל מה"ת אין שיעור כמה יהיה כל אחד אלא אפילו קשר רק שני קשרים למעלה סמוך לכנף דבפחות מב' קשרים לא מיקרי קשר ויכרוך אפי' רק ג' כריכות ויחזור ויקשור ב' קשרים זה ע"ג זה כשר וע"ז יש לסמוך כשאין לו פנאי לעשות כתיקונו ומותר לצאת בו בשבת ולברך עכ"ל, משמע שחושש לב' הסברות שהביא הלבוש ואזיל הכא לחומרא והכא לחומרא דאם לא חתך הציציות אפי' לא כרך אלא קשר לחוד פוסל, ולגבי לצאת בו בשבת ולברך עליו בעי קשירה וכריכה וקשירה, וא"כ הוו להו תלתא כחדא דפסלי אם תחב החוטין וקשר לחוד ואח"כ חתך, לבוש בסוף סעי' זה ועו"ת וחיי"א ויש לחוש לדבריהם, וכן בשעת הדחק דאין לו פנאי אין להכשיר אלא אם כן קשר וכרך וחזר וקשר כהוראת ח"א הנז', ועיין מאמ"ר אות ט"ו:

מב) ואם יש לו פנאי אינו רשאי לפחות ואם פוחת עובר על דעת חכמים, ב"י בשם מהרא"י. וכן מה שהכשרנו בשעת הדחק לכשיהיה לי פנאי חייבח להשלים ואם לא השלים עובר ע"ד רבנן, עמודי השלחן על קי' הש"ע סי' ט' אות ח' בשם ריעב"ץ:

מב) ואם קשר פ"א וקודם שקשר הפעם השנית כדי שיהא קשר של קיימא פסקן ואח"כ קשר שנית כשרה כיון שאין הקשר נקרא קשר אלא כשהוא של קיימא. לבוש. והמחמיר גם בזה תע"ב: