כף החיים על אורח חיים קכ״ח:ט״ז

טז) שם. או אם אמרו לו לעלות וכו' פי' אפי' קודם שקרא להם הש"ץ אם יאמרו להם לעלות או ליטול ידיהם צריכים לעלות, וכתב המרדכי אף דיש שם כהנים אחרים אם לא יעלה יעבור בעשה ופשוט הוא, עו"ת אות ז' ומשמע דאם לא אמרו לו אינו עובר אפי' אינו עולה כלל בכל השנה אבל בתשו' הרב מהר"ר יעקב ממרויש סי' ל"ח שהיה שואל ומשיבין לו מן השמים כתב דבמקום שיש כהנים הראויים לברך ב"כ ולא נהגו לברך אפי' פ"א בשנה אלו ואלו עוברין הן ישראל שאין אומרים להם שדומין שאין חוששין לברכת אביהם שבשמים הן הכהנים כשאין מברכין מעצמן שהרי כתוב ואברכה מברכיך ומכלל הן אתה שומע לאו עכ"ד, והמה מודפסים בהרדב"ז ח"ה יעו"ש, וכתב החס"ל אות א' דמי שאינו מברך מאבד טובה הרבה ומראה שאינו חפץ במצות ולא חפץ בברכה ובז לדבר יחבל לו לכן הכהן הירא את דבר ה' ובמצותיו חפץ לא יעבור מלברך לעשות נ"ר ליוצרו כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל ומה טוב ומה נעים מנהג איזה מקומות שהכהנים נושאים כפיהם בכל יום וכן ראוי לנהוג בכל מקום שלא לבקש תחבולות לבטל מ"ע מן התורה אע"פ שאין הכהן עובר אא"כ קוראים לו מ"מ שעה ברכה יבא לעליונים ותחתונים ע"י ברכת כהנים והדברים עתיקים עמקו כוונת ב"כ ורזי דרזין רק בדרך כלל יכוונו הכהנים שמעשה ידיהם יכונן עליון ושהם מכוונים ע"ד אהרן הכהן וכל קדושים זיע"א עכ"ל ועיין בשער הכוו' דרוש ה' דחזרת העמידה ושם מבואר דבכל יום בחזרת העמידה צ"ל ב"כ ויעו"ש סודם של דברים: