קריאה: ציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים בתרגוםציטוטים בתרגום

קכ״ח:קצ״ב:א׳

קצב) שם, לאלפין עיינין וכו' כתב הט"ז סק"ל היינו לפי שהיו יודעין להבחין בהפרש שביניהם אבל אנו דרוב עמנו אין יודעין להבחין בזה אין שייך פסול זה בינינו וברמב"ם הזכיר עוד בין שבולת לסבולת וזה מצוי בינינו אלא דנ"ל דבארץ רוסיא רגיל זה הרבה מאד והוו כמו דש בעיר דלעיל ואין פסול בזה מחמת דאינו יודע להזכיר השין כראוי עכ"ל, והביאו א"ר או' נ"ז ח"א שם, והמש"ז או' ל' כתב על דברי הט"ז הנז' וז"ל ומ"ש דש בעירו מותר הנה שני טעמים א' משנה הברכה יער וכדומה וכו' ב' שיסיחו דעתם כישמעו כמ"ש הלבוש ולטעם השני מהני דש בעירו ולא לטעם הא' ודוקא חיפני ובישני במקומן דכולם אומרים כך וכנראה ממהרי"ט חלק אה"ע סי' ט"ז והביאו מ"א או' מ"ו עכ"ל, משמע דהבין מדברי הט"ז דהעלג אם דש בעירו מותר לישא כפיו כמו בעל מום ולכך כתב עליו הנה שני טעמים וכו' ור"ל דיש עוד טעם אחר שמשנה הברכה, ונראה דדעת המש"ז לפסוק כטעם השני משום שמשנה הברכה ולא מהני דש בעירו, וכן הסכים ר"ז שם, וכן הבי"מ או' י"ב הבין מדברי הט"ז דהעלג אם דש בעירו מותר לישא כפיו אלא שהוא עלתה הסכמתו לאסור כיעו"ש, וכן הסכים הפתה"ד או' כ"ד וכתב דגם דברי הט"ז יש לפרש כן ודלא כהמש"ז והבי"מ יעוש"ב. וכ"מ מדברי הפו' שכתבני לעיל באו' הקודם דלא מהני דש בעלג ואינו נושא כפיו כ"א לאנשי מקומו. וע"כ כל כהן ההולך למקום אחר שקריאתו חלוקה מאנשי המקום ההוא לא ישא כפיו ואפי' אם אנשי המקום ההוא דשין באותה קריאה כגון שבאים אצלם מאותם האנשים אשר קריאתם חלוקה ודשין אפ"ה לא ישא כפיו שם אלא רק יש לו לצאת קודם לרצה דחיישינן לכתחי' לס' האומרים דאם דש עולה מיהו אם אין שם כהן אלא הוא ודשין בו ג"ל דיש לו לישא כפיו כדי שלא יתבטלו מנ"כ וכמ"ש לעיל סי' ג"ן או' ס"א לגבי ש"ץ יעו"ש. וכן אם כבר עלה לא ירד. ועיין באו' שאח"ז: