כף החיים על אורח חיים קכ״ח:נ״ג

גנ) שם. שוב לא יעלה, ואפי' היה אנוס בשעה שהגיע ש"ץ לעבודה כגון שהיה מתפלל או שהיו ידיו טמאות או שהיה חוץ לבהכ"נ וכל כיוצא בזה לא יעלה ואם עלה לא ירד, הרדב"ז ח"ב סי' קפ"ח, בנה"ג בהגה"ט, עו"ת או' י"ז, מ"א סק"י, פר"ח שם, (וכתב שם הפר"ח דמאי דקרי ליה אונס למי שהיה מתפלל לאו מלתא היא דהא מצי לעקור רגליו פורתא ברצה ודי בזה כדאמרינן בפ' ואלו נאמרין אמתני' דמייתי התם אם הבטחתו שנושא כפיו וחוזר לתפלתו רשאי והוינן בה הא לא עקר ומשני דנד פורתא וכתב רש"י וסגי בהכי שעוקר מעט רגליו לילך לצד הדוכן בעבודה עכ"ל, וכ"כ א"א שם, ומ"ש הבי"מ או' ג' על הפר"ח דלא דק אתה"מ הוא לא דק כמובן למעיין שם בדבריו ודו"ק) א"ר או' ט"ז, ר"ז או' י"ג. ש"ץ שם וכתב הרב המגיה שם בש"ץ דקמ"ד ע"א דהגו"ר כלל א' סי' כ"ב הוקשה לו על דברי הרדב"ז הנז' שכתב דאם עלה לא ירד דמהש"ס משמע שיש קפידא גדולה בדבר ואפי' עלה ירד ומסיק דאפשר לחלק דע"כ לא קאמר הרדב"ז אלא בשגג ועלה אבל במזיד ומותרה שלא יעלה ועלה ירד יעו"ש. וכתב שם העו"ת שמדברי הרדב"ז הנז' משמע דאם לא היה אנוס אעפ"י שעלה יורד ולמעשה צ"ע עכ"ד אבל במגן גבורים פסק דשכלא היה מחמת אונס אפי' אם עלה ירד, והביאו ב"ה על סעי' זה, ועיין באו' שאח"ז: