כף החיים על אורח חיים קל״א:ב׳

ב) שם אין לדבר בין תפלה לנ"א. ואע"ג דנ"א חשיבא כצלותא אריכתא והיא חמורה לס' הזוה"ק מ"מ אם בעודו ניפל על פניו שמע קדיש או קדושה הוי דינו כדין ק"ש ולא יותר. מט"י או' א' מחב"ר אות ז' ש"ץ דקמ"ט ע"ב זכ"ל אות ו' חס"ל אות י"ג, ומ"ש בקש"ג סי' י"ט אות י"ד דעד"ה יש לפקפק לא ידענא מה יש פקפוק בזה עד"ה אם עונה קדיש או קדושה וכדומה ואח"כ ראיתי בבי"ע אות ו' שגם הוא כתב עיקר לדינא דיכול לענות כהמט"י דלא עדיף מק"ש ואין לפקפק אף ע"ד הסוד עכ"ד, וכ"כ השע"ת אות א' דהמנהג פשוט לענות קדיש וברכו וכל דבר שבקדושה אחר שגמר תפלת י"ח קודם נ"א או בתוך נ"א כיון דנ"א רשות כמ"ש לקמן עכ"ל מיהו מאי דמשמע מתוך דבריו דגם קודם נ"א ג"כ אין לענות כ"א דבר שבקדושה א"נ לע"ד אלא דוקא בנ"א הדין כן אבל קודם יכול לענות כל אמנים ואפי' של ברכות וכמ"ש בדברינו לעיל ריש סי' קכ"ב יעו"ש. ואח"כ ראיתי שכ"כ המש"ז אות א'. ועיין לקמן אות כ"ח: