כף החיים על אורח חיים קל״א:ס״א

סא) שם. בבית האבל וכו' וכתב הרוקח בסי' שט"ז דאין קורין הלל בר"ח חדא משום דא"א דבר שמחה ועוד משום לועג לרש כי הנשמה אוננת שם ואם יאמרו לא המתים וכו' ותו דעשרה שפירשו מן הצבור כיחידים דמו עכ"ד, והביאו שכנה"ג בהגה"ט סי' תכ"ב או' ה' פר"ח שם או' ב' ט"ז ביו"ד סי' שע"ו הק"ב, מ"א בזה הסי' סק"י א"ר או' ט' ומהרי"ל בה' חנוכה כתב דא"א שם הלל אפי' בחנוכה, אבל התניא כתב דדוקא בר"ח א"א הלל שאינו אלה מנהג אבל בחנוכה אומרים והב"ד שכנה"ג שם או' ו' ומ"א באו' הנז' וכתב שם השכנה"ג דבספרד נוהגים לאומרו אף בר"ח וכתב שכ"ה סברת הכלבו בה' אבל סי' קי"ד יעו"ש, וכ"כ הפר"ח. שם דאם יש מקומות שנהגו לאומרו אין מוחין בידם, מיהו דעת המ"א שם דבר"ח אין לאומרו ובחנוכה כל אחד יאמר בביתו יעו"ש ובא"ר שם כתב דדי אם לא יאמרו בר"ח אבל בחנוכה יש לאומרו שם יעו"ש, וכך הסכים החיד"א במחב"ר סי' תרפ"ג וכתב דגם האבל יאמר עמהם ודחה דברי הפר"ח שכתב שם דגם בחנוכה לא יאמרו בבית האבל יעו"ש, והביאו ש"ץ דקפ"ה ע"א סי' בי"ע בדיני ר"ח או' י"ג, וכ"כ ר"ז או' ה' אלא שכתב דמ"מ בר"ח כל אחד יאמר אתו אח"כ בביתו, וכ"נ עיקר לענין דינא אלא רק במקום שנהגו לאומרו שם גם בר"ח אין למחות בידם כנז"ל: