כף החיים על אורח חיים קל״ב:ה׳

ה) וסתם שה"ל בשם רש"י אחר התפלה היו קורין מקרא ומשנה ושמועות כדאמרינן בקדושין דף ל' ע"א לעולם ישלש אדם ימיו וכו' וכיון שרבתה העניות ולא היו יכולים לעסוק כ"כ היו קורין בנביא בובא לציון ואני זאת בריתי, ובשבת ויו"ט שאין בו ביטול מלאכה לעם החזירו עטרה ליושנה לקרות בתורה ולתרגם מעין היום, וע"כ אין אנחנו אומרים ובא לציון שחרית שהרי כבר קראו בנביא ואעפ"י כן אומרים אותו במנחה כדי שלא ישנה מימות החול עוד הוסיפו לומר ואתה קדוש וכו' לפי שהקב"ה משרה שכינתו בתוכנו לשמוע תהלות ישראל דאמרינן בב"ר א"ר חנינא על כל קילוס וקילוס שמשבחין ישראל להקב"ה משרה שכינתו עליהם, ומ"ט ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, עוד הוסיפו לומר וקרא זה אל זה ואמר וכו' שלא היו יכולין לומר קדושה בתוך התפלה שגזרו שלא יענו קדושה, והיו אורבים להם אם יענו קדושה, ולאחר התפלה כשהיו האורבים הולכים להם היו קורין וקרא זה אל זה ואמר, דהיינו שילוש קדושה ומתרגמים אותו מפני התיבה, והרי הוא פעמים (ר"ל נחשב לב') דיוצר ותפלה, ואעפ"י שבזה"ז אנו אומרים קדושה בחטיבה א' (ר"ל בלשון א') בתוך התפלה לא בטלו קדושה דסידרא. קא סברי שמא יגרום החטא, וכן אומר ותשאני רוח כנגד ברוך כבוד, ה' ימלוך, כנגד ימלוך, וע"כ אנו מסיימים ברוך אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים עכ"ל, והביאו ב"י ולבוש, ועוד עיין לעיל סי' קכ"ה או' ד' מה שצריך לכוין בקדושה זו יעו"ש: