כף החיים על אורח חיים י״ד:ל״א

לא) שם בהגה, אבל אסור ללמוד מספרים של חבירו וכו' והטעם כתוב בנ"י והביאו ב"י דשמא יבא לקרות בהם הרבה עד שיקרע מרוב משמוש, וכתב מ"א סק"י ומשמע מזה דאפי' באקראי אסור ללמוד בהם יעו"ש וכ"כ ר"ז אות י"ג חס"ל אות ה'. ואפי' אם היו מונחים בביה"כ אסור, פרמ"ג במש"ז אות ז' וכתב שם הפרמ"ג והעולם נוהגים בבה"כ כשמוצאים סידור תפילה וכדומה של חבירו שלוקחים בלא דעת בעליו ואיני יודע היתר לזה עכ"ל והביאו עמודי השולחן על קיצור הש"ע סי' ט' אות ט"ו פתחי עולם אות י"ג, וזה לשון החס"ל שם ורבים אין נזהרין בזה וה' הטוב יכפר בעדם כי שגגה היא דמה יסכון גבר לטרוח ולהיות יגע לריק בעשותו מצוה בעבירה לקבל נגע תחת עונג הלא ההעדר טוב שאם ישב האדם ולא עבר עבירה נותנים שכר כעושה מצוה וראוי לכל ישראל למחול ולפרסם דניחא ליה למעבד מצוה בספריו ולא יענש שום אדם בסיבתו ואפי' המניחים סידורי תפלות בבה"כ מאחר דנהוג עלמא ליקח סידור לתפילה מן הבא בידו סתמו כפירושו דהמניחו שם אינו מקפיד וניחא ליה דלעביד מצוה בממוניה כל שיחזור ויניחנו במקום שהיה. ומעיקרא נמי לא יוציאנו ממקום למקום בלי ידיעת בעלים, דמשכחת לה שבאותו הפרק יבקשנו בעליו לצרכו ולא ימצאנו ויכעוס על הנוטלו. וכן בספרים של הקדש לא ניתנה רשות להוציאם מבה"כ או בהמ"ד דלא ניחא לזה למקדיש שיביאו לידי איבוד ותכלה קרנא אלא שילמדו במקום שהם עכ"ל. ועיין בח"מ בהגה סס"י קס"ג שכתב וז"ל נמצא בתקנות קדומות שלא להוציא טלית או ספר מבה"כ בלי רשות בעלים עכ"ל והביאו ש"ץ דף ל"ד ע"ד מחה"ש אות יו"ד פתחי עולם אות י"ג: